סמארטפון בגיל השלישי: איך לומדים להשתמש בשירותים דיגיטליים בביטחון ובלי תסכול
תורים לרופא, בנק, שיחות וידאו עם הנכדים: כך מתאימים את הטלפון, לומדים צעד אחר צעד ונשארים בטוחים ברשת.
לא מזמן אפשר היה לקבוע תור לרופא בטלפון, לשלם חשבון בדואר ולקבל שירות מפקיד בסניף. היום חלק גדול מהשירותים האלה עבר לאפליקציות ולאתרים, ומי שלא מרגיש בנוח עם המסך מוצא את עצמו תלוי בילדים ובנכדים לכל פעולה קטנה. עבור רבים מבני הגיל השלישי זו חוויה מתסכלת, ולעיתים גם מעליבה. אבל התמונה רחוקה מלהיות אבודה. סמארטפון הוא מכשיר שאפשר ללמוד בכל גיל, ומי שעושה זאת בקצב שלו, עם הגדרות מתאימות וסבלנות, מגלה כלי שמרחיב את העצמאות ומקרב את המשפחה.
להתאים את המכשיר למשתמש
הרבה מהקושי אינו קשור ליכולת ללמוד אלא לכך שהמכשיר מגיע בהגדרות שנוחות לצעירים. כמה שינויים פשוטים הופכים אותו לידידותי בהרבה. בתפריט ההגדרות אפשר להגדיל את הכתב ואת הסמלים, להגביר את הניגודיות ולהאריך את הזמן שעובר עד שהמסך נכבה מעצמו. גם את עוצמת הצלצול וההתראות כדאי לכוון כך שיישמעו היטב.
מסך הבית עצמו יכול להיות פשוט מאוד. מסירים ממנו את כל מה שלא נחוץ ומשאירים רק את האפליקציות שבשימוש קבוע: טלפון, הודעות, מצלמה, קופת החולים ועוד אחת או שתיים. חלק מהמכשירים מציעים ״מצב פשוט״ עם לחצנים גדולים במיוחד. גם אנשי קשר חשובים אפשר להציב כקיצור דרך עם תמונה, כך שחיוג לבת או לנכד נעשה בלחיצה אחת.
ועוד כלי שכדאי להכיר: הקלדה קולית ועוזר קולי. במקום להקליד הודעה באצבעות, אפשר פשוט לומר אותה, והטלפון יכתוב.
מה כדאי ללמוד קודם
הטעות הנפוצה היא לנסות ללמוד הכול בבת אחת. עדיף לבחור שתיים או שלוש פעולות שישפרו את החיים באופן מיידי, ולהתמקד בהן עד שהן הופכות לטבעיות.
- שיחות וידאו והודעות עם המשפחה, כולל שליחה וקבלה של תמונות
- אפליקציית קופת החולים: קביעת תורים, צפייה בתוצאות בדיקות וחידוש מרשמים
- אפליקציית ניווט ותחבורה ציבורית, שמראה מתי האוטובוס מגיע
- צילום ושמירה של מסמכים ותמונות
- פעולות בנק בסיסיות, כמו בדיקת יתרה, למי שמרגיש מוכן לכך
כשהבסיס הזה יציב, אפשר להוסיף בהדרגה: הזמנת משלוח מהסופר, האזנה להרצאות ולמוזיקה, קריאת עיתון או משחקי חשיבה.
איפה לומדים
יש היום מגוון רחב של מסגרות. מרכזים קהילתיים, מועדוני גמלאים, ספריות עירוניות ועמותות מציעים קורסים וסדנאות אוריינות דיגיטלית לגיל השלישי, חלקם במחיר סמלי או ללא תשלום. בחלק מהיישובים פועלים פרויקטים שבהם בני נוער וסטודנטים מתנדבים מלמדים מבוגרים אחד על אחד. כדאי לברר ברשות המקומית או במחלקת הרווחה מה קיים באזור המגורים.
גם הלמידה בבית יכולה להיות יעילה. סרטוני הדרכה קצרים מראים כל פעולה שלב אחר שלב, ואפשר לעצור ולחזור כמה שרוצים. רבים מוצאים שמחברת קטנה, שבה רושמים בכתב יד את השלבים של כל פעולה, שווה יותר מכל הסבר בעל פה. והכלל החשוב מכולם הוא תרגול: פעולה שלא חוזרים עליה כמה פעמים בשבוע פשוט נשכחת.
איך המשפחה יכולה לעזור בלי להשתלט
כל מי שניסה ללמד הורה להשתמש בטלפון מכיר את הפיתוי: לקחת את המכשיר מהיד, ללחוץ מהר על כמה כפתורים ולהחזיר. הבעיה נפתרה, אבל דבר לא נלמד, והמסר שעובר הוא ״אתה לא מסוגל״.
הוראה טובה נראית אחרת. המכשיר נשאר בידיים של הלומד, והמלמד רק מכוון במילים. מתמקדים בפעולה אחת בכל מפגש, חוזרים עליה כמה פעמים, ומסיימים כשהלומד מצליח לבצע אותה לבד. נמנעים מז׳רגון ומאנגלית מיותרת, ולא נאנחים כשנשאלת אותה שאלה בפעם השלישית. אפשר גם לסכם יחד את השלבים בכתב ולהשאיר את הדף ליד הטלפון.
מן הצד השני, למי שלומד מותר ורצוי לבקש: ״תראה לי לאט״, ״תן לי לנסות בעצמי״, ״בוא נחזור על זה שוב״. אין שאלה טיפשית, וקצב אישי הוא לא חולשה.
בטיחות ברשת: זהירות בלי פחד
החשש מהונאות הוא אחת הסיבות שמרתיעות מבוגרים משימוש בשירותים דיגיטליים, והוא מוצדק חלקית. נוכלים אכן מנסים לנצל חוסר ניסיון. אבל כמה כללים פשוטים מספקים הגנה טובה.
הכלל הראשון: בנק, קופת חולים או גוף ממשלתי לא יבקשו סיסמה, קוד אימות או פרטי כרטיס אשראי בהודעה או בשיחת טלפון יזומה. מי שמבקש זאת הוא כמעט בוודאות מתחזה. הכלל השני: לא לוחצים על קישורים בהודעות לא צפויות, גם אם הן נראות רשמיות, מאיימות בחסימת חשבון או מבטיחות חבילה שממתינה. הכלל השלישי: לחץ ודחיפות הם סימן אזהרה. כשמישהו דורש לפעול ״עכשיו״, עוצרים, מנתקים ומתייעצים עם בן משפחה.
כדאי גם לנעול את המכשיר בקוד או בטביעת אצבע, לא למסור לאף אחד קודים שמגיעים בהודעה, ולהתקין אפליקציות רק מחנות האפליקציות הרשמית. אם יש חשש שנמסרו פרטים בטעות, פונים מיד לבנק או לחברת האשראי דרך מספר הטלפון שמודפס על הכרטיס.
סבלנות, ובעיקר כלפי עצמכם
למידה של טכנולוגיה חדשה בגיל מבוגר דורשת יותר חזרות, וזה בסדר גמור. טעויות הן חלק מהתהליך, וכמעט כל טעות בטלפון ניתנת לתיקון. לחיצה לא נכונה לא ״תהרוס״ את המכשיר. כדאי לחגוג הצלחות קטנות: התור הראשון שנקבע לבד, התמונה הראשונה שנשלחה לנכדה, המסלול הראשון שנמצא באפליקציה.
כדאי גם לדעת שלא חייבים לוותר על הדרכים הישנות. מוקדי שירות טלפוניים וסניפים עדיין קיימים, ומותר להשתמש בהם כשזה נוח יותר. המטרה אינה להפוך למומחי טכנולוגיה, אלא להרחיב את האפשרויות: שתוכלו לבחור בעצמכם מתי להרים טלפון, מתי לגשת לסניף ומתי לסגור את העניין בשתי לחיצות מהכורסה.
לסיכום, הסמארטפון אינו מבחן שצריך לעבור אלא כלי שאמור לשרת אתכם. מכשיר שהותאם לעיניים ולאצבעות, כמה פעולות שימושיות שנלמדו ביסודיות, מסגרת לימוד תומכת וכללי זהירות בסיסיים מספיקים כדי ליהנות מהיתרונות של העולם הדיגיטלי: יותר עצמאות, פחות המתנה בתורים, והרבה יותר פנים אהובות על המסך.