איך מזהים פייק ניוז ברשתות החברתיות לפני שלוחצים על שיתוף
סרטונים ערוכים, צילומי מסך מזויפים והודעות שרשרת בוואטסאפ: מדריך מעשי לבדיקת ידיעות לפני שמעבירים אותן הלאה.
כמעט כל ישראלי מכיר את הרגע הזה: הודעה דחופה נוחתת בקבוצת הוואטסאפ של הבניין או של ההורים בגן, עם צילום מסך מרשים ומשפט כמו "תעבירו לכולם". לפעמים מדובר במידע אמיתי וחשוב, אבל לא פעם מדובר בשמועה, בסרטון ישן שהוצא מהקשרו או בתמונה ערוכה. בתקופות של מתיחות ביטחונית, בחירות או אירועים חריגים, כמות המידע השגוי שמסתובבת ברשת גדלה מאוד, והיכולת לסנן אותו הפכה לכישור בסיסי של כל אזרח. החדשות הטובות הן שלא צריך להיות עיתונאי חוקר כדי לזהות את רוב הזיופים. מספיק לאמץ כמה הרגלים פשוטים.
למה מידע שקרי מתפשט מהר כל כך
הסיבה הראשונה היא רגשית. ידיעות שמעוררות פחד, כעס או תדהמה מקבלות יותר תגובות ושיתופים, והאלגוריתמים של הרשתות החברתיות מקדמים בדיוק את סוג התוכן הזה. מי שמפיץ מידע כוזב יודע זאת היטב, ולכן הכותרות שלו מנוסחות בדרך שמקפיצה את הדופק. ככל שההודעה דחופה ומלחיצה יותר, כך הסיכוי שנעביר אותה הלאה בלי לחשוב עולה.
הסיבה השנייה היא אמון חברתי. כשהודעה מגיעה מחבר קרוב, מבן משפחה או מקבוצה שאנחנו חלק ממנה, אנחנו נוטים להאמין לה כמעט אוטומטית. אלא שבמקרים רבים גם השולח קיבל אותה ממישהו אחר, ואף אחד בשרשרת לא בדק את המקור. כך שמועה אחת יכולה להגיע לעשרות אלפי אנשים בתוך שעה.
השאלה הראשונה: מי המקור?
לפני הכול, כדאי לשאול מאיפה המידע הגיע. האם יש שם של גוף רשמי, כלי תקשורת מוכר או כתב שאפשר לזהות? הודעה שמתחילה במילים "חבר שלי שעובד במשטרה סיפר" או "קיבלתי ממקור בכיר" צריכה להדליק נורה אדומה. מקור אנונימי שאי אפשר לאמת אינו מקור.
גם כשההודעה מציגה לוגו של כלי תקשורת או של גוף ממשלתי, זה עדיין לא אומר הרבה. קל מאוד לזייף צילום מסך של אתר חדשות או של הודעה רשמית. הדרך הפשוטה לבדוק היא להיכנס ישירות לאתר או לחשבון הרשמי של אותו גוף ולראות אם הידיעה באמת מופיעה שם. אם היא לא מופיעה בשום מקום מלבד בקבוצות וואטסאפ, כנראה שמשהו לא תקין.
בדיקת תמונות וסרטונים
אחד הטריקים הנפוצים ביותר הוא שימוש בתמונה או בסרטון אמיתיים, אבל ממקום אחר או מזמן אחר. סרטון של הצפה במדינה אחרת מוצג כאילו צולם בתל אביב, או תמונה מלפני כמה שנים מופצת כאילו צולמה הבוקר. כדי לבדוק זאת אפשר להשתמש בחיפוש תמונות הפוך, שקיים במנועי החיפוש הגדולים. מעלים את התמונה או צילום מסך מתוך הסרטון, ומגלים אם הופיעה ברשת קודם לכן.
כדאי גם לשים לב לפרטים קטנים: שלטים בשפה זרה, לוחיות רישוי שאינן ישראליות, מזג אוויר שאינו מתאים לעונה או לבוש שאינו תואם את המקום. בעידן של בינה מלאכותית יש גם תמונות שנוצרו מאפס. לעיתים קרובות אפשר לזהות אותן לפי ידיים מעוותות, טקסט מטושטש ברקע או תאורה שנראית מלאכותית מדי. עם זאת, הכלים משתפרים כל הזמן, ולכן הבדיקה החשובה ביותר נשארת בדיקת המקור.
סימני אזהרה בנוסח ההודעה
לידיעות כוזבות יש לא פעם סגנון אופייני. הנה כמה סימנים שכדאי להכיר:
- דרישה מפורשת להעביר את ההודעה לכמה שיותר אנשים
- שגיאות כתיב רבות, סימני קריאה מרובים ואותיות מודגשות
- היעדר תאריך, שעה או מיקום מדויק
- טענה ש"התקשורת מסתירה" את המידע
- הבטחה לפרס, מענק או הטבה כספית בתמורה ללחיצה על קישור
הסימן האחרון חשוב במיוחד, כי הוא מחבר בין פייק ניוז לבין הונאות. הודעות רבות שנראות כמו ידיעה חדשותית הן בפועל ניסיון לגרום לנו ללחוץ על קישור זדוני, למסור פרטים אישיים או להתקין אפליקציה. אם הודעה מבקשת מכם לעשות פעולה כלשהי מעבר לקריאה, כדאי לעצור ולחשוב פעמיים.
מה עושים כשנתקלים במידע חשוד
הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא פשוט לא להעביר. גם אם נדמה לכם שההודעה חשובה, עדיף לחכות כמה דקות ולבדוק אותה מאשר להיות חוליה נוספת בשרשרת. אם המידע נכון, הוא יופיע בתוך זמן קצר בכלי התקשורת המרכזיים ובערוצים הרשמיים.
הצעד השני הוא לבדוק. מחפשים את עיקר הטענה במנוע חיפוש, מוסיפים מילים כמו "הכחשה" או "בדיקת עובדות", ובודקים מה כותבים עליה גופים מוכרים. בישראל פועלים כמה מיזמים של בדיקת עובדות, ורוב כלי התקשורת הגדולים מפרסמים הבהרות כשמתפשטת שמועה משמעותית.
הצעד השלישי, אם מצאתם שהידיעה כוזבת, הוא לעדכן בעדינות את מי ששלח אותה. אין צורך להביך או להתווכח. משפט קצר כמו "בדקתי, וזה נראה כמו סרטון ישן ממקום אחר" יכול לעצור את ההפצה בקבוצה שלמה.
ללמד גם את הילדים ואת ההורים
שתי קבוצות גיל פגיעות במיוחד: ילדים ובני נוער, שצורכים תוכן בכמויות עצומות ברשתות כמו טיקטוק ואינסטגרם, ומבוגרים שהצטרפו לעולם הדיגיטלי בשלב מאוחר יחסית ונוטים לסמוך על מה שמגיע מקבוצות המשפחה. שיחה פתוחה, בלי התנשאות, היא הכלי הטוב ביותר. אפשר להראות להם דוגמאות לזיופים שהתגלו ולתרגל יחד חיפוש תמונה הפוך.
כדאי גם לקבוע כלל משפחתי פשוט: לפני שמעבירים הודעה שמעוררת בהלה, שואלים את עצמנו מי כתב אותה, מתי ואיך אפשר לוודא. ההרגל הזה, שנשמע בסיסי, מונע חלק גדול מהנזק.
בשורה התחתונה, המלחמה בפייק ניוז אינה רק משימה של רשתות חברתיות או של רשויות. כל אחד מאיתנו הוא מסנן קטן. עצירה קצרה, בדיקת מקור וחיפוש פשוט ברשת מספיקים כדי לנטרל את רוב המידע הכוזב, ולהפוך את קבוצות הוואטסאפ שלנו למקום קצת יותר אמין.
