Follow Jinja_sailBoat on Twitter

Sponsored Links


Designed by:
SiteGround web hosting Joomla Templates
Jinja
ג'ינג'ה במבט מהצד: שירים,סיפורים, הרהורים, ופילוסופיה בגרוש. PDF Print E-mail
Written by Yael   
Wednesday, 11 August 2010 19:52

ליאת, ג'ינג'ה ואסף יוצאים למסעות

מה קורה להם בדרך, אילו הפתעות?

השלושה תמיד תמיד לכולם עוזרים

ועושים את החיים

הרבה הרבה יותר יפים.

 

אחרי שקראתי את התוספת של קרן לבלוג הג'ינג'י, הבנתי שבתור אחות של אסף אין לי ברירה, אני חייבת להמשיך את מסורת האחיות הכותבות.. אז הנה השנקל שלי...

 

איך מגיעים אל הג'ינג'ה?

יש כל מיני דרכים לעשות זאת, אבל מי שאין לו מסוק פרטי, כדור פורח, או קטמרן (סתם מילה חדשה שלמדתי והתחשק לי להשחיל J ) ליד הבית, יכול להיות  שיצטרך לעשות את מה שאני עשיתי, או איזושהי גרסא דומה:

  • מזמינים כרטיס טיסה 4 ימים לפני הטיסה, כי ג'ינג'ה לא יכולה להתחייב למיקום מדויק בהתראה יותר ארוכה.
  • עולים על מונית שירות ב3 לפנות בוקר, כמובן שלא ישנים לפני זה, כי צריך גם לארוז, לא?
  • עוברים תוך חצי שעה את כל הבידוק הביטחוני, ונשארו עוד שעתיים וחצי לישון בשער העלייה למטוס (דיוטי פרי? זה מגעיל אותי! :-).
  • טסים שעתיים דחוקים בין שני גברים מתחשבים- כל אחד פורס את רגליו ואת ידיו הכי רחב שהוא יכול. מנסים כמה שיותר להצטמצם, ומדי פעם, כשהם מגזימים, להכניס להם מרפק "בטעות".
  • מגיעים לאתונה אחרי כשעתיים. יורדים מהמטוס, וכיוון שבמהלך הלילה הכל הצליח להידחק לתוך תיק קטן-קטן, כזה שמותר להעלות למטוס, אפשר להמשיך ישר לכיוון תחנת האוטובוס. (טיפ: האיחוד האירופי מאשר כנראה להעלות למטוס בקבוקים שנפחם קטן ממאה מ"ל, לי היו פחות ממאה מ"ל שמפו בבקבוק של 300, אז בדרך חזרה הייתי צריכה לשלוח את התיק אל בטן המטוס.. על גמישות מחשבתית הם עוד לא שמעו, כנראה).
  • מגיעים תוך חצי שעה לתחנת האוטובוסים למרחקים ארוכים. קונים כרטיס. מנסים להתקשר לאסף וליאת. קצת מסתבכים, אבל מצליחים בסוף. ועכשיו נשאר רק להמתין שעתיים בתחנת אוטובוס מעופשת בחום אימים ולחות מטורפת, באיזור תעשייה מגעיל. (חבל שלא העליתי את התיק לבטן המטוס, זה היה גורם לי להישאר יותר זמן בשדה הממוזג...).
  • נוסעים 4 שעות ליד בחור שמשחק במחרוזת שלו, מפיל חרוז אל חרוז, אל חרוז, וחורז חלילה. אבל נרדמים, ככה זה כשלא ישנים בלילה, אפשר להירדם בכל מצב.
  • האוטובוס מוריד אותנו ליד המעבורת הענקית ועולה עליה בעצמו. נחמד...
  • שעתיים של הפלגה, יושבים על הסיפון, השיער מתנפנף ברוח, הים כחול, מנסים לדמיין איך זה יהיה להפליג על ג'ינג'ה הקטנה. ונרדמים.
  • מגיעים לפורוס שבקפאלוניה, אבל צריך לסאמי. אפשר רק במונית. היא עולה משהו כמו 15-30 יורו לדברי אסף וליאת, משהו כמו 30-35 יורו לדברי נהג האוטובוס, 40 יורו בדיוק לדברי נהג המונית עצמו. מנסים קצת להתמקח ולעשות פרצוף מסכן, אבל מה זה יעזור, הוא כנראה הנהג היחיד פה, אני שבויה שלו. בדרך הוא מפלרטט, וצריך להמציא סיפור על החבר הדמיוני שבדיוק לומד למבחנים בבית, ולכן לא בא איתי לבקר את אחי הגדול והחזק.. או משהו כזה..

½ שעה נסיעה, 40 יורו פחות, 8 בערב, ואני רואה מרחוק סירה ארגמנית מסתכלת אלי ומחייכת, אני מחייכת אליה בחזרה, מתקרבת, ורואה בפנים ג'ינג'ית מחייכת, ואז גם קופיף מסתובב אלי ומחייך. הגעתי!- עייפה, רעבה ושמחה.

האם המסע המפרך היה שווה את זה? כן כן כן! לגמרי!! מומלץ בחום!!!

(וזה עוד בלי להזכיר את ה20 שעות בדרך חזרה ואת אתר הקמפינג שפתחתי בשדה התעופה...)

 

ומה למדתי מהפחות מחמישה ימים (לא כולל מע"מ) על הג'ינג'ה?

למדתי שגם כשהרוח נגדך, לא צריך להתייאש, צריך פשוט לכוון את המפרשים בכיוון הנכון, ולהתקדם בזיגזגים. לוקח יותר זמן להגיע, עושים דרך ארוכה יותר, אבל מגיעים בסוף. או, במילים אחרות, אין דבר כזה שהרוח נגדך, היא תמיד בעדך, צריך פשוט לדעת איך לנצל את הכלים שברשותך כדי להפיק ממנה את המירב. ככה זה בחיים.

 

ולמדתי גם משהו על חייהם של יורדי הים...

כשהייתי קטנה, מאוד אהבתי את הקנון הבלתי מוכר בעליל הבא:

 

הנה המלחים באים

כמה הם עליזים

מים ושמש מלווים

דרכם באנייה עושים

למרחקים לבם.

 

(מצאתי את זה מוקלט!! http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=88 )

עכשיו ליאת תגיד שזאת בכלל לא אנייה, זאת ספינה. וזה נכון. אבל מה לעשות שבקפאלוניה כיף על האוניה?

 

אבל אני בכלל רציתי לדון בשורה האחרונה בשיר. האם לבם למרחקים? התשובה הקצרה היא כן ולא.

כשעשינו ביחד את מסלול שמונת הקילומטרים, שמתי לב, שלליאת ואסף נחמד ללכת, ונחמד להם להגיע לחוף יפה, אבל ממש אפשר היה לראות את החבלים שנמתחו מאחורינו בין לבבות המלחים לבין הג'ינג'ה. וככל שהתרחקנו, ההליכה נעשתה קשה יותר, כי החבלים משכו יותר ויותר אחורה.. בתור שמרטפית מדופלמת, כבר יצא לי להכיר הורים שמתקשרים כל חמש דקות לשאול אם הכל בסדר. אני בטוחה שזה מה שליאת ואסף היו עושים אם הם רק היו יכולים.. J. לבם של אסף וליאת נמצא, אם כן, על הג'ינג'ה. זה ברור לגמרי. טיולים- כן, אפשר, אבל לא להתרחק מדי, ולחזור מהר.

אבל האם מתוך הג'ינג'ה הוא מכוון למרחקים?

כשהימאים נמצאים בתוך הג'ינג'ה הם רגועים. הם בבית. יש להם את השמפו מהבית, את המצעים הכתומים, מתקן עם שיניים לקיצוץ שום, בר משקאות, עיתוני סוף השבוע מהארץ, קשר בלתי פוסק עם המשפחה והחברים- אינטרנט אלחוטי, ובעיקר המון אהבה לספינה המטופחת שלהם. וזה היופי פה! הם לגמרי בבית כל הזמן, עם כל הנוחיות של בית (אולי חוץ מהמשמעת-מים הקפדנית..), ועם ערסול תמידי שעוזר להירדם (אני עכשיו ממש מבינה תינוקות- זה באמת מרדים כל הנדנודים האלה).

אז כן, הם גומאים מרחקים, ונהנים מזה, אבל הג'ינג'ה הופכת את המרחקים, רחוקים ככל שיהיו, לבית.

 

ואיך היה?

האיים העיוניים, כפרה עליהם, היו מזה יפים, מוקפים בהרים גדולים שחבל על הזמן כאילו, ומלאים בחופים מזה קטנים ומאממים.

הימים עברו בנחת, מלאים בהשבצה משובחת, תכולה-ארגמנית. (חידת היום: מה זה להשביץ? בין הפותרים נכונה יוגרל שבוע נופש על יאכטה באיים הקאריביים! ולא, זה לא קשור לשבץ מוחי, וגם לא לשבץ-נא).

(אה, כן, ליאת קצת שיכרה אותי, ודיברנו קצת שטויות, תודה, עיוני!)

IMG_9097_Large

 

אני כבר יומיים על קרקע מוצקה, ועדיין מרגישה את הנדנודים מדי פעם, בשכיבה, בישיבה, בעמידה;  מדי פעם הקרקע מתחילה להתנדנד לה. וזה דווקא נחמד, מין תזכורת לכך שבאמת הייתי שם, כי זה עבר כ"כ מהר...

 

אז תודה חמודים, שפתחתם לי אשנב הצצה לעולמכם המופלא! היה נפלא!

 

יעל, אחות שלו.

 

Last Updated on Thursday, 12 August 2010 11:52
 
הגה אוטומטי PDF Print E-mail
Written by Assaf   
Tuesday, 10 August 2010 18:10

כשקנינו את ג'ינג'ה לא היה לה הגה אוטומטי.

כאשר מפליגים מרחקים גדולים, במיוחד עם צוות מצומצם, רצוי מאוד שיהיה הגה אוטומטי, אחרת מישהו צריך להיות על ההגה כל הזמן.

ביאכטה שבה חצינו את האוקינוס היה הגה אוטומטי פנימי (המנוע שמזיז את ההגה נמצא בתוך הסירה)  , הגה רוח והגה אוטומטי קטן לטילר שמתחבר לידית טילר החרום. כשאנחנו הגענו ליאכטה ההגה אוטומטי הפנימי לא פעל, הגה הרוח פעל מצויין, ובאוקינוס כשניסנו להפעיל את ההגה האוטומטי הקטן הוא עבד כמה שעות ואז שבק. כך שאת כל האוקינוס חצינו עם הגה הרוח (מסוג HIDROVANE ) ועל כן פיתחנו חיבה להגאי רוח.

הגה רוח

כשנסענו לראות יאכטות במרמריס ראיתי על אחת הסירות במרינה שלט קטן שאומר הגה רוח Windpilot Pacific Plus למכירה וכתובת e-mail והחלטתי לבדוק את העיניין. כשהגענו לארץ בדקתי את סוג הגה הרוח ואם הוא יתאים לנו ודיברנו עם הבעלים, סיכמנו על מחיר ושנקח אותו כאשר נבוא לקחת את הסירה.

התקנו אותו כשהיינו בהספנה ומאז (לאחר טיפול ראשוני בבעיות חיכוך) הוא פועל מצוין כאשר אנחנו מפליגים עם מפרשים.

windpilot pacific plus installed on Jinja

אז מה זה בעצם הגה רוח ? הגה רוח שומר על כיוון הסירה בזוית קבועה לרוח.

איך משתמשים בהגה הרוח ? לכל הגאי הרוח יש Windvane, כנף קטנה עומדת (הלבנה בתמונה) שניתן לכוון את הזוית שלה ביחס לרוח. קובעים את כיוון ההפלגה, מכוונים את המפרשים ואז מכוונים את הכנף כך שתעמוד בדיוק מול הרוח, במצב הזה הכנף עומדת בצורה אנכית, כאשר כיוון הסירה משתנה גם כיוון הכנף ביחס לרוח משתנה והכנף נופלת הצדה (בחלק מההגאים היא מסתובבת). נפילת הכנף גורמת לסירה להסתובב חזרה לאותו כיוון ביחס לרוח. כאשר הסירה שוב בזוית הנכונה לרוח הכנף שוב נעמדת בצורה אנכית.

איך הכנף גורמת לסירה לשנות כיוון? ישנן לא מעט שיטות. חלק מהמערכות מסובבות את דף ההגה של הסירה ולחלק מהמערכות יש דף הגה חיצוני נוסף שאותו הן מסובבות.

השיטה הכי נפוצה לסיבוב דף ההגה הראשי של הסירה נקראת Servo Pendulum. במערכות אלו יש כנף נוספת שנמצאת במים (כנף העץ בתמונה), כאשר כנף ה Windvane  נופלת לצד כל שהוא היא משנה את זוית הכנף שבמים, כאשר זוית הכנף משתנה ביחס למים המים מפעילים עליה כוח (עילוי) והכנף עולה לאחד הכיוונים. תחשבו שאתם מוציאים משוט מירכתי הסירה ומחזיקים אותו בדיוק מקביל לסירה במצב הזה קל מאוד להחזיק אותו עכשיו אם תשנו את הזוית שלו במים המשוט יזרק בעוצמה לאחד הכיוונים, את הכוח החזק הזה מנצלים בעזרת מערכת גלגלות וחבלים על מנת לסובב את דף ההגה של הסירה. על מנת לשנות את זוית הכנף שבמים ביחס למים יש צורך בכוח קטן מאוד, הכוח שהמים מפעילים על הכנף הוא כוח גדול (במהירות של 2-3 קשרים לא ניתן להתנגד לכח הזה ביד) וכך למעשה קיבלנו הגבר כח גדול.

מערכת הגה הרוח שלנו נקראת Windpilot Pacific Plus והיא למעשה שילוב בין שיטת Servo Pendulum לבין שיטת ההגה החיצוני. מערכת ה Servo Pendulum  מיצרת את הכוח אשר משנה את הזוית של דף ההגה החיצוני (שחור בתמונה). כך שיש למערכת שלנו כנף אחת באויר, כנף אחת במים ודף הגה נוסף.

יש עוד סוגים נוספים של הגאי רוח ולמי שמתעניין יש ספר מעולה חינמי להורדה http://www.windpilot.com שמסביר בפירוט על הגאי רוח והגאים אוטומטיים.

 

יתרונות הגה הרוח:

  • אמינות גבוהה, מערכת מכנית שניתן גם לתקן בקלות במקרה הצורך
  • לא צורך חשמל
  • פועל טוב יותר ככל שהרוח מתחזקת ופועל מצוין בים חזק
  • שקט
  • שומר על זוית ביחס לרוח ולא על כיוון מצפני (יתרון כאשר מפליגים עם מפרשים)

חסרונות הגה הרוח:

  • לא ניתן להשתמש בו כאשר אין רוח או שהרוח חלשה מאוד (לדוגמה ברוחות גביות חלשות מהירות הרוח המדומה נמוכה מאוד ויכולה להיות לא מספיקה על מנת להשפיע על הגה הרוח)
  • יותר מסובכת להפעלה מאשר הגה אוטומטי שדורש לחיצת כפתור.
  • מחוברת בירכתיים מערכת גדולה ומסורבלת שעלולה להפריע בתמרונים, לפלטפורמות שחייה וכו'

 

ועל כן בכל מצב שבו אין רוח והפלגנו על מנוע לא היה לנו הגה אוטומטי והיה צורך להיות ליד ההגה כל הזמן.

הגה אוטומטי

הגה אוטומטי חשמלי שומר על כיוון הסירה ביחס לכיוון מצפני, וגם ניתן לחבר אותו למערכת הניווט של הסירה ואז הוא יכול לעקוב אחרי נתיב מתוכנן.

ניתן לחלק את ההגאים האוטומטים לשתי קבוצות: הגה אוטומטי פנימי, והגה אוטומטי מותקן בקוקפיט. להגאים פנימיים יש מנוע חשמלי או יחידה הידראולית שמחוברים בתוך הסירה ישירות לציר דף ההגה (או לכבלים שמניעים את ההגה וקימות עוד כמה וריאציות) ויחידת שליטה שמותקנת בקוקפיט. במערכות המודרניות מפרידים את יחידת השליטה ממחשב המסלול שיותקן גם בתוך הסירה.

inboard

הגה אוטומטי שמותקן בקוקפיט מתחבר ישירות להגה הסירה או לטילר ומסובב אותו.

tillerE12201_SPX5_Wheel_Pilot

 

הגה אוטומט פנימי יותר חזק יותר אמין, הרבה יותר יקר לקניה ומסובך להתקנה. הגה אוטומטי המותקן בקוקפיט יותר זול, פשוט להתקנה אבל יותר חלש ולא תמיד מתאים לתנאי ים קשים.

אצלנו בג'ינג'ה (center cockpit) ההגה קצת קשה ולדעתי הגה המותקן בקוקפיט לא יהיה מספיק חזק ובטח שלא יתאים לחציית האוקינוס, ועל כן בדקנו אפשרויות להגה אוטומטי פנימי וכולן היו יקרות מדי בשבילנו.

ואז נזכרתי באפשרות שקראתי עליה פעם, לחבר הגה אוטומטי שמיועד להיות מותקן בקוקפיט ביאכטה עם טילר אל הגה הרוח, חקרתי את הנושא והגעתי למסקנה שזה יהיה הפתרון המושלם בשבילנו.

איך השיטה פועלת? הבוכנה שמיועדת להזיז את הטילר מחוברת אל  המקום שכנף ה windvane מחוברת וכך יכולה להניע את הגה הסירה או את ההגה החיצוני הנוסף של הגה הרוח. במקרה של מערכת מסוג servo pendulum בוכנת ההגה האוטומטי צריכה להפעיל כוח קטן מאוד מכיוון שהיא צריכה רק לסובב את הכנף הקטנה שבמים והיא מגבירה את הכוח, וכך אורך החיים של המערכת הזאת יהיה גדול הרבה יותר והמערכת הרבה יותר זולה (בין רבע לשליש מחיר). החסרונות של המערכת הם שבכדי להפעיל אותה יש צורך לחבר את הבוכנה שלה להגה הרוח כל פעם ולא רק ללחוץ על כפתור, ובמקרה שלנו בו היא שולטת בהגה חיצוני נוסף אשר יותר קטן מהגה הסירה יש צורך לאזן את הסירה עם ההגה הראשי ולתת להגה האוטומטי לעשות רק את התיקונים, כך שהמערכת מעט יותר מסובכת להפעלה.

לכן קנינו הגה אוטומטי Raymarine SPX5 שמיועד לטילר והתקנו אותו בג'ינג'ה.

auto_pilot_spx5

היה צורך לבנות תושבות מיוחדות לבוכנה שמתחברת להגה הרוח להתקין את מחשב המסלול ואת המצפן האלקטרוני, להכין קופסה ולהתקין את יחידת השליטה בקוקפיט ולהעביר כבלים בכל הסירה על מנת לחבר את החלקים השונים של המערכת ולבסוף לחבר אותה גם ל GPS על מנת שתוכל לקבל נתוני מסלול גם ממנו.

IMG_8219_SmallIMG_8221_Small

IMG_9260_Large

IMG_8214_Small

כיום המערכת מותקנת ופועלת מעולה כשאנחנו מפליגים על מנוע או ברוחות גביות חלשות. כאשר אנחנו מכניסים מסלול ב GPS המערכת שומרת על המסלול עם סטיה של מטרים בודדים. בכל מצב אחר אנחנו משתמשים בהגה הרוח שפועל גם הוא מעולה.

 

Last Updated on Thursday, 12 August 2010 11:51
 
קדימה ללפקס PDF Print E-mail
Written by Liat   
Tuesday, 10 August 2010 05:03

ביום שישי תכננו להפליג בתעלה שבין איתקה לקפלוניה בכיוון צפון ולעגון בקפלוניה בחלק הצפוני של התעלה. התחלנו להפליג, כמובן נגד הרוח. כמעט כל מי שמתארח אצלנו ומפליג איתנו בגלסים תוהה מה זה העניין הזה, למה אנחנו לא מפליגים לכיוון שאנחנו רוצים... הפעם זה היה התור של יעל, אבל מהר מאוד היא התרגלה לזה. עברנו את התעלה מצומצמים, השעה היתה רק 16.00והרוח היתה מצוינת, אז החלטנו להמשיך עוד 12 מייל בערך לדרום האי לפקס. הפלגנו בכיף בים כמעט שטוח ברוח צד במהירות 6-7 קשרים. הגענו למפרץ שהיה מסומן בפיילוט בוק שאפשר לעגון בו אבל לא היה רשום עליו כלום. עגנו ליד חוף קטנטן עם מים בצבע תורכיז.

השעה היתה כמעט שקיעה ואסף רצה להביא לבחורות שלו דגים לארוחת ערב, אז הוא מיד עלה על מדי דיג (בגד ים וחולצת ליירה נגד הקור..), לקח את הרובה וקפץ למים. בינתיים יעל ואני התחלנו במסיבה. שלפתי מהבר של ג'ינג'ה את האוזו (ליעל) ואת המרטיני (לי). מזל שיש לנו מקפיא קטן במקרר כך שקוביות הקרח כבר היו מוכנות. שמנו מוזיקה, יעל הלכה לרקוד בחרטום, אני בקוקפיט (השגחתי על התבשיל עדשים שהיה על האש), וכשאסף סיים לדוג שלושה דגים הוא לא הבין מה קורה על הג'ינג'ה.

מיד תיקנו את המצב - הוא קיבל כוסית ראקי אבל במקום לרקוד הוא הלך להרקיד את הדגים על המחבת. אכלנו ארוחת ערב מצוינת, צחקנו המון והיה ערב מעולה, מלא בלבן, תכלת וארגמן.

הבעיה היחידה במפרץ המקסים הזה היתה בלילה... בלי שום סיבה נראית לעין הסירה היטלטלה ימינה ושמאלה כל הלילה. טלטול כזה שאי אפשר לישון בגללו. אפילו אסף לא הצליח לישון בגללו. יצאנו החוצה, הסתכלנו מסביב, הים לא היה שקט לחלוטין אבל אי אפשר להגיד שהיו גלים, אפילו לא קטנים. בשעה 04.30 אסף נכנע, הוריד את הדינגי, לקח את המשוטים וחתר עם חבל לחוף כדי לקשור אותנו ליבשה, בשאיפה ליישר אותנו מול הטלטוליפ כך שנטלטל אחורה וקדימה במקום ימינה-שמאלה. זה עזר רק מעט.. המסקנה שלי מכל הלילה הזה היתה כן להקשיב לפיילוט בוק וללכת למפרצים שרשום עליהם בספר.

Last Updated on Tuesday, 10 August 2010 06:01
 
טיול מים לים בקפלוניה PDF Print E-mail
Written by Liat   
Friday, 06 August 2010 09:07

ביום רביעי נשארנו ב-Sami. ליעל לא היה אכפת להישאר באותו מקום עוד יום, ולנו זה היה מצוין. אסף המשיך לעבוד על המתקן כוסות שלו, אני כיבסתי ויעל קיבלה על עצמה משימה - לתפור לנו את הרשת צל (קנינו בארץ רשת גדולה וצריך לחתוך אותה לחתיכות קטנות ולתפור).

בחמישי מוקדם בבוקר יצאנו מהמעגן לכיוון Agia Efimia, ששם היינו כבר יומיים לפני כן עם רביב ורועי. היינו צריכים למלא מים וגם ידענו שיש שביל הליכה משם לצד המערבי של האי, לחוף Myrthos. נקשרנו לרציף, מילאנו מים והתכוונו לצאת לטייל, אבל רק ליתר בטחון שאלנו את השכנים שלנו משני הצדדים מתי הם עוזבים. הימני אמר שמחר והשמאלי אמר שתוך חצי שעה. מכיוון שאחר הצהריים הרוח שם מגיעה ממערב, רוב היאכטות נקשרות לא ממש בקו ישר מהעוגן, והסיכוי להצלבת עוגנים גבוה. חיכינו עד שהשכן יצא, וטוב שכך. באמת העוגן שלנו היה על שלו (הוא נקשר לא בקו ישר לעוגן שלו, ואנחנו שהגענו בבוקר ולא היתה רוח נקשרנו בדיוק מול העוגן שלנו). הנענו את המנוע ושילבנו קדימה ליתר בטחון, שחררנו קצת מהשרשרת כדי שיהיה לו יותר קל להשתחרר מאיתנו, וזה הצליח.

השכן מהצד השני שלנו שאל לאן אנחנו הולכים לטייל וסיפרנו לו על מסלול ההליכה למירתוס. הוא צחק ואמר -חם... תהנו, ניפגש שם. אנחנו נוסעים באוטובוס...

יצאנו לדרך. 7.5 קילומטרים הליכה בעמק עד לחוף בצד השני של האי. כבר הרבה זמן לא עשינו טיול כזה וזה היה מאוד נחמד, למרות שהיה חם מאוד. הדרך לא היתה מרהיבה במיוחד, אבל מה שהיה כיף זה שראינו המון המון עצי פרי לאורך כל הדרך - תפוחים, אגסים, תאנים, ענבים, אשכוליות, לימונים, סברס, שזיפים, אוכמניות. זה היה ממש מיוחד בעיני. 

IMG_9009_SmallIMG_9001_Small

IMG_9000_SmallIMG_9003_Small

IMG_9005_SmallIMG_9008_Small

IMG_9015_SmallIMG_9017_Small

IMG_9010_SmallIMG_9011_Small

IMG_9016_Small

 

לאט לאט התגלה לנו הים. בהתחלה עומק הים הכחול, וכלל שהתקדמנו ראינו את הים בצבע טורקיז ואפילו כמעט לבן ליד החוף. אני חושבת שזה החוף הכי יפה שראיתי ביוון. ירדנו לחוף, ישירות לקיוסק להתרענן מהדרך הארוכה עם גלידה.

IMG_9031_Large

אחר כך נכנסנו לים וגילינו שתוך שני מטרים בערך המים נעשים עמוקים מאוד, והגלים שמגיעים לכיוון החוף מתנפצים וסוחפים איתם קדימה ואחורה כל מה או מי שנמצא שם. הרחצה בים לא היתה שלווה בגלל הגלים, אבל זה היה מעניין לשחות בתוך מים כמעט לבנים.

אחרי כמה שעות הרגשתי שקיבלתי מספיק מנות שמש לאותו יום, ואני נגד סתם לשבת על חוף הים מתחת לשמש אז הלכתי לחכות ליעל ואסף בקיוסק, בצל. את הדרך חזרה ל-Agia Efimia כבר עשינו באוטובוס...

הגענו גמורים, נחנו קצת ואז יצאנו מהמעגן ועגנו בחוץ במפרץ.

Last Updated on Monday, 09 August 2010 16:43
 
אוסטריות מתחילות עם רועי בקפלוניה.. PDF Print E-mail
Written by Liat   
Thursday, 05 August 2010 20:26

במפרץ בצד הדרומי של Ithaca נשארנו עד הצהריים. בשבע וחצי בבוקר רביב התעורר בבהלה שהוא בזבז את כל הלילה בלי לדוג דגים, אז מהר מהר הוא קפץ עם הרובה למים (רביב, הכל מאהבה Smile). כשגם אנחנו התעוררנו, קפצנו למים להתרעננות, ואסף, שקינא ברביב שהוא הצליח לדוג, גם התחיל במצוד. שעתיים וחצי בערך עם הראש בתוך המים, מדי פעם צלילה בנסיון לתפוס דג ורק הסנפירים הורודים-אדומים שלי מציצים. וגם הוא תפס כמה דגים.

אחר הצהריים, בסביבות 16.00 יצאנו מהמפרץ לכיוון האי הסמוך, Capelonia. הפלגה קצרה של כ-4 מייל הביאה אותנו ל-Agia efimia בצד המזרחי של האי. בגישה לרציף היתה לנו רוח חזקה, הפעם אסף היה על ההגה ועשה גישה טובה, אבל שרשרת העוגן נתקעה בערך 10-12 מטרים לפני הרציף וזה יצר קצת בלאגן כי ברגע שלא יכלתי לשחרר יותר שרשרת, התנועה לאחור נבלמה והרוח הפילה את החרטום. התגברנו גם על זה, נקשרנו, ורועיף שלא הספיקו לו כל שעות הים במפרצים רץ מיד לחוף הקרוב ביותר. אחרי חצי שעה בערך של ארגונים הלכנו לכיוון החוף שבו רועי היה, וראינו אותו משחק בים עם שלוש בנות יפות, קצת יותר גדולות ממנו. הם עשו מלחמות חול ים, עד שרועי צעק להן "“No fire כי הוא התעייף וכשהוא רצה להמשיך במשחק הוא אמר ok, ok. איכשהו הבנות האוסטריות ורועי תקשרו מצוין ואחר כך התברר שהן נמצאות באיכטה שעגנה מאוד קרוב אלינו. כל הערב הם רדפו וברחו זה מזה. היה משעשע. רביב ואסף דיברו ביניהם שהם צריכים ללמוד מרועי איך לגרום לבחורות לרדוף אחריהם...

חשבנו חשבנו מה נעשה ביום שלישי, כי היה לנו רק חצי יום עד שהם מתחילים במסע שלהם בחזרה לארץ. על הפרק היה השכרת טוסטוסים או רכב כדי להסתובב באי או הפלגה למפרץ ונסיונות נוספים לדוג. יש באי מערב תת קרקעית שנמצאת בין Agia efimia לבין Sami ורצינו לראות אותה. אסף הסתכל באינטרנט ב-Google earth ומצא את המיקום שלה. הוא בדק מה מקום העגינה הקרוב ביותר אליה והחלטנו שזה מה שנעשה, למרות שבפיילוט בוק לא רשום שאפשר לעגון שם (ובדרך כלל אני מעדיפה כן להגיע למקומות שרשומים בפיילוט בוק).

הפלגנו ממש מעט זמן לנקודה קרובה ל-Sami, עגנו שם, הורדנו את דינגה שקצת היתה חולה כי היא התפנצ'רה מעט במפרץ הקודם שהיינו בו, ושטנו לחוף. העלנו אותה ליבשה, אסף קשר אותה ובינתיים רביב הלך לשאול איפה המערה.

הסתבר שהמיקום שעגנו בו לפי מה שאסף חקר וגילה היה הקרוב ביותר שיכלנו לעגון בו כדי להגיע למערה. חמש דקות הליכה והיינו שם. שילמנו בכניסה, ירדנו בתוך מערה ופתאום התגלה אגם כחול-ירוק יפה שנמצא בתוך המערה. האגם התגלה רק בשנת 1953 כשהחלק העליון של המערה קרס ברעידת האדמה והאגם נחשף. עמדנו בתור כדי לעלות על סירת סיור באגם. כולנו התלהבנו מהמערה, אבל ההתלהבות של רועי ירדה ברגע שהוא הבין שהסיור במערה קצר מאוד.

אחרי המערה חזרנו לג'ינג'ה, הבנים לקחו מסכות ושנורקלים ויצאו לעוד שעת השתכשכות במים (הקרים מדי, לפי איך שרועי רעד מקור כשהם חזרו) ואז המשכנו לעגינה ב-Sami. הרוח היתה חזקה מאוד והגישה היתה קשה.

קצת אחרי שהגענו, ליווינו את רועי ורביב לאוטובוס שעולה על המעבורת לכיוון אתונה והם התחילו מסע של משהו כמו 12 שעות בדרך לישראל. היה מאוד כיף איתם, הרבה חוויות בארבעה ימים Innocent.

שלוש שעות אחרי שהם עזבו הגיעה יעל, אחות של אסף, שעשתה מסע דומה לזה של רביב ורועי רק בדרך מאתונה לקפלוניה. היא הגיעה אלינו עייפה בשעה 20.00 בערב. באיים האלה מתחילים כבר להרגיש איטליה (אף פעם לא הייתי באיטליה, אבל הרבה סוגים של קפה בבתי קפה והרבה מסעדות איטלקיות מסגירות את ההשפעה של איטליה על האיים בים היוני) והלכנו לאכול פיצה טעימה קרוב לרציף היאכטות.

 
<< Start < Prev 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 Next > End >>

Page 20 of 24