Follow Jinja_sailBoat on Twitter

Sponsored Links


Designed by:
SiteGround web hosting Joomla Templates
Jinja
דחיית מפגש חזרה PDF Print E-mail
Written by Liat   
Friday, 04 November 2011 06:15

בעקבות מזג האוויר החורפי הגשום החלטנו לדחות בשבוע את מפגש החזרה. מקווים שסוף השבוע הבא יהיה שטוף שמש!

סליחה ונתראה בשבוע הבא :)

 
המסע עם ג'ינג'ה הסתיים - אנחנו בארץ! PDF Print E-mail
Written by Liat   
Sunday, 30 October 2011 05:44

הלב דפק כל הבוקר. פתאום הבנו שאנחנו יוצאים להפליג לכיוון ישראל אחרי שנה וחצי בים.

ביום שלישי בבוקר עזבנו את המרינה בלאצי ויצאנו לדרך. רוב הזמן בשנה וחצי האחרונות עגנו במפרצים ולא נקשרנו במרינות ואנחנו מאוד אוהבים את השקט שבעגינה, אז החלטנו לעגון בפעם האחרונה לפני שמגיעים לארץ. אין בקפריסין הרבה אפשרויות עגינה אבל בחרנו לנו אחת בדרך לפאפוס. עצרנו ב-Lara bay לפני שממשיכים להפליג 210 מייל לישראל.

ההחלטה לעצור במפרץ היתה מעולה. זו היתה עצירה לצורך ארוחת ערב, שמענו מוסיקה, הרמנו כוסית לחיים ונחנו כמה שעות. המפרץ יפהפה (אבל לא מאוד נוח מבחינת גלים שנכנסים פנימה) ונהננו מכל רגע שם. אחרי החושך יצאנו לדרך.

היתה רוח שאפשרה לנו להפליג על מפרשים, אסף ואני עשינו משמרות בינינו ושחף ואלינה ניסו לישון למרות התנודות הרבות מהגלים. הרוח היתה חזקה מהתחזית, הגיעה עד 18 קשר, הפלגנו עם חלוץ בלבד ברוח מלאה, ווינדה (ההגה רוח) החזיקה מעולה, המון אוניות בדרך ללימסול ומלימסול עברו אותנו, פינינו דרך במקרה הצורך, הלילה חלף והרוח נחלשה, המהירות שלנו היתה איטית יותר אבל רצינו להנות מההפלגה עם מפרשים כמה שיותר לפני ההגעה לארץ. בצהריים בפעם הראשונה אי פעם פתחנו ספינקר (שקיבלנו במסגרת חילופי ציוד עם עופר שלטר והתגלה כקטן מדי למימדי ג'ינג'ה) ונהננו לראות שג'ינג'ה מצליחה להגיע למהירות של 4 קשרים כשיש 10 קשרים של רוח מאחורינו (סליחה על הפרטים הטכניים, היינו מאוד מבסוטים מהעניין יחסית לגודל הספינקר).

לפני החושך הורדנו את הספינקר כדי למנוע מצב שתעלה הרוח בלילה ונסתבך עם להוריד אותו בחושך ובמקומו פתחנו רק את החלוץ לעוד כמה שעות עד שהרוח הלכה לישון לגמרי. נשארו לנו עוד 80 מייל בערך לארץ, בלילה הזה שחף גם עשה משמרת כי הפלגנו עם מנוע וככה יכלנו לישון קצת יותר.

בשעה 8.00 כשהיינו בערך 36 מייל מחופי ישראל חיל הים עלו מולנו בקשר (כל מי שמפליג מכיר את הקריאות האינטנסיביות של חיל הים שקורא לכל כלי שיט...) ונתנו להם את כל הפרטים שהם ביקשו. זה היה הסימן הרשמי שאנחנו מגיעים לישראל. 

IMG_0384_Custom

בהמשך היום ראינו להקת דולפינים ששיחקה על הגל חרטום שלנו. זו היתה תחושה משמחת שהדולפינים הם דולפינים ישראלים מקבלים את פנינו. מכיוון שכמעט לא היתה רוח והים היה די חלק אסף ושחף עברו למדי ב' (בגד ים), קשרו לירכתיים חבל עם פנדרים כדי להחזיק בהם, קפצו מהצד של ג'ינג'ה קפיצת ראש למים, אסף מיד שחה לכיוון החבל, שחף לרגע השתהה אבל פתאום התעשת ושחה במרץ כדי לא לפספס את החבל (בכל מקרה הייתי ניגשת לאסוף אותו אם הוא לא היה מספיק, אבל שניהם היו מספיק זריזים ותפסו את החבל). הם השתעשעו כמה דקות במים והיו מרוצים מאוד מהטבילה בים הפתוח.

אחר הצהריים ראינו את מפרץ חיפה, כבר היתה לנו קליטה בטלפון הסלולרי והתקשרנו להורים כדי להודיע להם שאנחנו קרובים. הם התרגשו לראות את השמות שלנו מופיעים על צג הטלפון שלהם. קצת לפני החושך נכנסנו למעגן שביט כדי להחתים דרכונים, בכניסה למעגן חיכו לנו ההורים שלי ואחותי עם זיקוקים, שלטים וקריאות שמחה.

ההתרגשות היתה גדולה מאוד, היה קשה לקלוט שאנחנו בארץ. הגיעו לפגוש אותנו עוד חברים, התחבקנו, התרגשנו, דיברנו, הצטלמנו, אכלנו, שתינו ובשעה 21.30 יצאנו רק אסף ואני להפליג מחיפה להרצליה. רצינו להפליג את ה"לג" האחרון רק שנינו, לסיים את המסע שלנו ביחד.

בתור מתנת הפלגה אחרונה הבהיל אותי בלילה דג מעופף שקפץ מהים עליי כשישבתי בקוקפיט (!), כל הלילה זהרו אורות החוף מחיפה ועד הרצליה והמחשבות על מה היה ומה יהיה התרוצצו בראש ללא הפסקה.

חשבתי על ג'ינג'ה שאנחנו כל כך אוהבים שהביאה אותנו מישראל דרך הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי לקאריביים וכל הדרך חזרה, ג'ינג'ה שהיא בית בשבילנו, ג'ינג'ה שאנחנו דואגים לה והיא דואגת לנו, שהשקענו בה כל כך הרבה והיא הפכה לחלק מאיתנו, חשבתי על החוויה המדהימה שאסף ואני עברנו ביחד כשמזג האוויר היה טוב יותר או פחות, חשבתי על חציית האוקיינוס מזרחה שארכה 24 ימים והיתה חוויה חזקה ומרכזית במסע שלנו, על כל החברים והמשפחה שבאו לבקר אותנו ולחוות קצת ממה שאנחנו חווים עם ג'ינג'ה, על כל המקומות שביקרנו בהם, האנשים שפגשנו בדרך, קהילת הקרוזרים הכל כך מיוחדת, כמה למדנו בשנה וחצי האחרונות וכמה עוד יש לנו ללמוד, חשבתי על האנשים שהתגעגענו אליהם והתגעגעו אלינו בארץ, האנשים שגילינו שעוקבים אחרי המסע שלנו אפילו בלי להכיר אותנו, על כל הדברים שהפכו לשגרה בשבילנו ואפילו לא חשבנו עליהם לפני ארבע שנים וחצי (הפעם הראשונה שהפלגנו כצוות על יאכטה אחרת),

חשבתי על זה שאם יש חלום צריך ללכת על זה ולהגשים אותו גם אם זה לא פשוט וגם אם בהתחלה זה נראה בלתי אפשרי וגם אם הסביבה חושבת שאתה משוגע...

אחרי שנה וחצי של הפלגה בין 58 איים בים התיכון, באוקיינוס האטלנטי ובקאריביים, שתי חציות אוקיינוס והמון המון חוויות שיזכרו לכל החיים, המסע שלנו עם ג'ינג'ה הסתיים כשנכנסנו ביום שישי בבוקר למרינה בהרצליה, המקום שממנו יצאנו באפריל 2010. נכנסנו לקולות צופרים ושריקות של משפחה וחברים שבאו לראות אותנו נכנסים למרינה. היה מרגש ועדיין מרגש לפגוש את כולם.

 

לקראת סוף השבוע הקרוב נארגן מסיבת חזרה ונשמח לראות את כל מי שקרא את הבלוג במהלך המסע שלנו. נעדכן אתכם בפרטים בהמשך השבוע. נתראה בקרוב :)

  

“Twenty years from now you will be more disappointed by the things that you didn't do than by the ones you did do. So throw off the bowlines. Sail away from the safe harbor. Catch the trade winds in your sails. Explore. Dream. Discover.” Mark Twain

Last Updated on Sunday, 30 October 2011 06:21
 
ג'ינג'ה מתקרבת לארץ PDF Print E-mail
Written by Liat   
Monday, 24 October 2011 18:29

בזמן שהיינו בקסטלוריזו וחיכינו למזג אוויר טוב כדי להמשיך להפליג לכיוון קפריסין, פגשנו כמה יאכטות של ישראלים (כמו שכבר הזכרתי בפוסט הקודם). מכיוון שבדרך כלל מעניין לדבר עם אנשים אחרים שמפליגים, הלכנו לרובן כדי להגיד שלום. ראינו באחת היאכטות אנשים עומדים בקוקפיט, אמרנו יפה שלום, התחלנו לדבר ואחד מהם אמר - "אני אגיד לכם לפי איך שאתם נראים איפה הפלגתם". שאלתי "איפה?" והוא ענה "בקאריביים. ואני גם יודע מה צבע היאכטה שלכם - אדום". באותו רגע נפל האסימון ושאלתי אותו אם הוא מכיר אותנו מאתר האינטרנט שלנו והוא ענה שכן. לפניהם פגשנו יאכטה אחרת עם ישראלים שהכירו אותנו מהפורום שיט של תפוז ואחריהם דיברנו עם יאכטה אחרת שהגיעה אחרי השקע ועגנה לידנו שהכירו אותנו מהכתבות שאנחנו כותבים למגזין השיט "כחול".

בכל השנה וחצי האחרונות שהפלגנו ידענו שיש לא מעט אנשים שאנחנו לא מכירים שעוקבים אחרינו או קוראים באתר שלנו מדי פעם, קיבלנו מיילים מעניינים או מרגשים ועכשיו בתקופה האחרונה זכינו לפגוש בחלקם. זו הרגשה מאוד טובה ואנחנו מצפים לפגוש את כולם בארץ.

עזבנו את קסטלוריזו ביום רביעי אחר הצהריים ועגנו בלילה במפרץ הסמוך מנדרקי. לפני החושך שחף (אח שלי) ואסף ירדו עם רובי דיג לדוג (והיה קר!) לשווא כי לא היו דגים לתפוס. בינתיים הכנתי קיש עשבי תיבול, גבינת פטה ועגבניות מיובשות וכולם היו מרוצים.

למחרת בבוקר הפלגנו מעט דרומה לכיוון המערה הכחולה בקסטלוריזו. למרות שזו היתה הפעם השניה שלנו באי, זו היתה הפעם הראשונה שיצאנו לחפש את המערה הכחולה. יואב השובב בן ה-9 מאחת מהיאכטות עם הישראלים שפגשנו בקסטלו אמר לנו יומיים לפני כן שאנחנו חייבים לבקר במערה הכחולה ושבכניסה לשם כדאי לנו לעמוד בסירה. לכן חיפשנו מערה גבוהה יחסית. היה לנו את המיקום המדויק ועדיין לא ראינו מערה עם פתח גבוה. אחרי שהפלגנו הלוך ושוב באותו אזור הבנו שיואב השובב "עבד" עלינו כי הפתח למערה נמוך מאוד וצריך להתכופף בכניסה. לא נורא, סלחנו לו. אני נשארתי על ג'ינג'ה ושחף, אלינה ואסף לקחו את דינגה למערה הכחולה.

IMG_8007_1

           (זכויות הצילום שמורות לאלינה)

משם המשכנו ישירות לכיוון קפריסין. בהתחלה היתה לנו קצת רוח ואחר כך המשכנו להפליג עם מנוע. זרקנו את מוני (התמנון) בסוף חוט הדיג ושחף ציפה לתפוס דג ע-נ-ק. הוא עודד אותו כל היום, הריע לו, אבל מוני תפס רק שקית ענקית ולא דג.

בלילה ניצלנו את העובדה שיש איתנו עוד אנשים ונתנו גם לשחף לעשות משמרת לילה. כמובן שציידנו אותו בציוד הלילה הקבוע שלנו - חגורת הצלה מתנפחת, אייפוד ופנס ראש ואנחנו יכלנו לישון קצת יותר. אלינה רצתה לקום למשמרת עם שחף אבל גם רצתה לחזור לישון לעוד חצי שעה לפני שהיא מצטרפת אליו. אחרי שלוש שעות, רגע לפני שאסף החליף את שחף פתאום אלינה עלתה מלאה באנרגיות לבושה למשמרת עם הרבה שכבות כדי להתגבר על הקור. שחף נקרע מצחוק והם הלכו לישון...

בבוקר עלתה הרוח בניגוד לתחזית. פתחנו מפרשים והפלגנו עם רוח קדמית במהירות טובה מאוד. אחר כך הרוח השתנתה והתחזקה קצת והפלגנו עוד יותר מהר ברוח צד. כשהתקרבנו למרינה בלאצי קראנו להם בקשר והם אמרו שדי צפוף כאן ושאם נמצא מקום, אז שניקשר ואם המקום לא יהיה טוב אז יגידו לנו לעבור מקום. נשמע לנו קצת מוזר, אבל עדיף מאשר יגידו לנו שאין מקום ושאנחנו לא יכולים להיכנס.

בגלל הרוח החזקה הגלים בכניסה למרינה היו גבוהים והפתח די צר (עמדו שתי סירות אחת ליד השניה בכניסה למרינה). נכנסנו בזוית כזו שהגלים לא יהיו מהצד והמשכנו לסדר את הפנדרים והחבלים תוך כדי חיפוש מקום הקשרות. נקשרנו לספינת טיולים גדולה ונראנו גמדים לידם, אבל הם היו כל כך נחמדים ששמחנו להיות שם.

כולם מאוד נחמדים כאן בלאצי, זה מקום מצוין ורגוע לסיים בו את הטיול שלנו. טיילנו בעיירה הנחמדה פוליס, פגשנו איש שרץ ממקום למקום ורוצה להיות ראש הממשלה הבא של קפריסין תוך הפצת תכנית לשינוי גלובלי של מבנה המדינות בעולם, שמענו מהאיש שמכין גלידה ביתית כמה שהוא לא אוהב את התורכים וישבנו לשתות מיץ תפוזים טבעי ולשמוע סיפורים ממריוס עם הבית קפה בסגנון שנות השישים.

היום עשינו הכנות אחרונות לקראת ההפלגה לארץ. אנחנו מתחילים להתרגש מאוד לקראת סיום המסע שלנו.

מחר אנחנו יוצאים לכיוון ישראל!

Last Updated on Monday, 24 October 2011 18:54
 
תחנה אחרונה ביוון - קסטלוריזו PDF Print E-mail
Written by Liat   
Wednesday, 19 October 2011 07:29

הפעם יצאנו מהמעגן בסימי ללא הסתבכויות עוגנים. מזג האוויר היה טוב, הרוח היתה קצת חלשה אבל אפשרה לנו להפליג עם מפרשים רוב הדרך לרודוס. הפעם אפילו לא ניסינו להיכנס למרינה מנדרקי אלא מיד עגנו מחוץ למרינה. מכיוון שבשבוע שעבר היינו ברודוס בערב יום כיפור, לא ממש הצלחנו להנות מהמקום ולכן החלטנו לחזור לשם ליום נוסף בדרך לקסטלוריזו.

הסתובבנו בערב בין הסמטאות בעיר העתיקה, שאלו אותנו כמעט מכל חנות מתי האוניה שלנו עוזבת. מסתבר שהיתה אונית נופש מישראל באותו זמן ברודוס והם אוטומטית שייכו אותנו אליהם. כל פעם אנחנו רואים יותר ויותר כמה אין ליוונים כח לעבוד. שחף רצה לקנות בגד ים, מדד כמה בגדי ים ואחרי כמה דקות המוכרת פשוט אמרה לו - אולי תלך לקנות בחנות אחרת? אני רוצה ללכת לישון...

למחרת בלילה יצאנו להפליג לכיוון קסטלוריזו כדי להגיע לשם לפני הגעת השקע הבא. לשחף ואלינה זו היתה הפלגת לילה ראשונה. התחזית היתה שלא תהיה רוח בכלל ואכן כמעט לא היתה רוח למעט ארבע פעמים של שעה בכל פעם שפתאום היתה רוח ממש טובה להפלגה. בבוקר ממש לפני ההגעה לקסטלו ראיתי במים משהו שנראה כמו אריה ים וכשהגענו לאי ושאלנו על זה אמרו לנו שבאמת יש אריות ים באזור.

התקרבנו למעגן בקסטלוריזו, נקשרנו ליד האיש שנופף לנו עם הידיים. זהו ונגליס הידוע שאם לא אוכלים במסעדה שלו הוא ממש לא נחמד. ואם אוכלים במסעדה שלו, הוא מאוד נחמד ואפילו אפשר לקבל ממנו חשמל ומים. בערב הראשון כשהגענו בישלנו בסירה ארוחה שתכננו מראש ולכן לא אכלנו אצל ונגליס אז כל אותו יום הוא היה עם פרצוף זועף אלינו.

למחרת בבוקר שחף ואלינה הלכו להתחבר איתו ובינתיים אנחנו התנתקנו מהרציף (לא כדי לברוח להם) כדי לזרוק שוב את העוגן רחוק יותר (70 מטרים במקום 35 מטרים על עומק של 8 מטרים) כדי להיות בטוחים יותר לפני שהרוחות מתחזקות. נקשרנו שוב, הרציף התחיל להתמלא ביאכטות שהגיעו לכאן כדי להישאר כאן בשקע, מתוכן ארבע יאכטות עם ישראלים. בצהריים אכלנו אצל ונגליס דגים כדי לשפר איתו את היחסים. יאמר לזכותו שהארוחה היתה מצוינת והמחיר - כמו במסעדת דגים בארץ. אחרי הארוחה שחף קרס לישון בסירה אחרי הרבה בירה ואלינה, אסף ואני הלכנו לטייל ברגל באי הקטן. ראינו צב ים מציץ במפרץ מנדרקי, פלשנו בלי כוונה לחצר של בית, ראינו פרחים, חיות, עצי זית וכל טוב.

IMG_0220_Custom

השקע המדובר התחיל להגיע באותו יום (ראשון), ביום שני לא היתה רוח בכלל אבל עד אחר הצהריים השמים היו אפורים, ירד המון גשם והיו ברקים ורעמים (מוטיב חוזר בחודשים האחרונים מאז שנכנסנו שוב לים התיכון). בלילה השמים היו דווקא בהירים אבל הרוח היתה חזקה אבל לא קבועה והגיעה במשבים. היינו ערים חלק מהלילה כדי לוודא שהכל בסדר כי אנחנו עוגנים אחרונים במורד הרוח ושלוש היאכטות שלפנינו בכל משב רוח קצת נפלו לכיוון שלנו כי העוגן שלהן כנראה לא היה מתוח מספיק. הרחקנו את עצמנו עוד יותר מהרציף כי הרוחות יצרו תנועת מים שדחפה את הסירות לרציף, הרעשים מכל החבלים והמעלנים שדפקו על התרנים היו חזקים אבל מלבד יאכטה אחת שהרימה את העוגן ויצאה באמצע הלילה מסיבה לא ברורה, הלילה עבר בשלום.

אתמול כל היום הרוח עדיין היתה חזקה, הגלים בחוץ לפי התחזית ולפי הקצף על המים שראינו מהתצפית במעלה ההר הגלים היו גבוהים וכל היאכטות שהיו כאן נשארו וחיכו עד יעבור זעם. כל היום צפינו בשידורים חיים דרך האינטרנט בשחרורו המרגש של גלעד שליט.

היום בבוקר, יום רביעי, יום יפה, שמש, השקע חלף, כל היאכטות עוזבות אחת אחרי השניה. מתוך 12 יאכטות נשארנו אחרונים, אז יאללה... להתארגן ולצאת לדרך לכיוון קפריסין.

Last Updated on Wednesday, 19 October 2011 08:04
 
מתחבאים ממזג אוויר סוער בסימי PDF Print E-mail
Written by Liat   
Friday, 14 October 2011 16:08

בבוקר יום חמישי שחף ואלינה היו אמורים להגיע אלינו לרודוס אחרי שהטיסה שלהם כבר התעכבה ביום. מוקדם בבוקר קיבלנו מהם הודעה שהם כבר יושבים במטוס אבל אין עדיין אישור מרודוס להמריא והטיסה יכולה להתעכב עד ארבע שעות. זה לא ממש הפתיע אותנו כי טיסות של יומיים היו אמורות לנחות ולהמריא ביום אחד ברודוס. הזמן חלף וחלף, בינתיים שכרנו רכב ונסענו נעם, אסף ואני לטייל באי. אחר הצהריים סוף סוף שחף ואלינה נחתו (אחרי איחור של ארבע שעות בטיסה). ההתרגשות היתה גדולה כי לא ראינו את שחף יותר משנתיים ואת אלינה לא פגשנו אף פעם (חוץ מאשר בסקייפ).

חזרנו ללינדוס ואחרי שיטוטים בסמטאות וארוחת ערב יוונית נחמדה לקחנו אותם לג'ינג'ה. רוב המשפחה והחברים שלנו היו על הסירה לפני שיצאנו מהארץ אז כשהם באו לבקר אותנו ג'ינג'ה לא היתה חדשה בשבילם לגמרי. כאן המצב היה אחר, שחף ואלינה מעולם לא היו עליה והכל היה בשבילם חדש ומפתיע. הראנו להם את הסירה, דיברנו ודיברנו והתחלנו להשלים פערים של שנתיים ובסוף האוזו והמרטיני הכריעו את כולם והלכנו לישון.

עוד לפני שהם הגיעו ידענו שמתקרב שקע גדול לכיווננו והרוחות שאנחנו נקבל מהשקע הם מכיוון דרום מזרח. המפרץ של לינדוס פתוח מהכיוון הזה ולכן לא מוגן אז היינו צריכים למצוא מקום מוגן החל מיום שבת. תכננו להפליג למרינה מנדרקי ברודוס ולהיכנס ללא תאום מראש (כמו שעושים בכל מקום אחר שהיינו בו עד היום ביוון). ההבדל ממנדרקי למקומות אחרים הוא שהמעגן עמוס מאוד ולרוב אנשים משלמים לסוכן די הרבה כסף כדי שיסדר להם מקום עגינה. אנחנו לא רצינו לשלם את הסכום הזה (נשמע לנו ממש כמו שוחד) והיו לנו גם כמה אופציות אחרות למקרה שלא יהיה לנו מקום במרינה.

הפלגנו בשישי בבוקר למנדרקי, וכשהגענו לפתח המרינה עמד שם מישהו שסימן עם היד איקס, כלומר אין מקום וכשהתקרבנו כדי לדבר איתו הוא צעק עלינו שנסתובב ונצא משם. ניסינו להסביר לו שאנחנו רוצים להיכנס בגלל השקע שמתקרב (ברוב המקומות עוזרים לאנשים למצוא מקום כשיש מזג אוויר בעייתי, אבל לא שם) אבל שום דבר לא עזר. זה היה גם ערב יום כיפור והצום נכנס ארבע שעות לאחר מכן אז ממש רצינו להיות קשורים לרציף, אבל בלית ברירה עגנו מחוץ למרינה. נעם ואסף ירדו עם הדינגי כדי לברר את העניין מקרוב ואמרו להם שבסוף השבוע יש שם סירות צ'רטר ומקומות פנויים ללא תאום מראש אפשר להשיג רק באמצע השבוע. החלטנו להישאר בלילה לעגון ולמחרת בבוקר להפליג למפרץ Panoramitis באי סימי (מרחק 25 מייל) ולעגון שם לפני שמגיע השקע.

אחרי הארוחה המפסקת (אלינה, שחף ואני צמנו) הסתובבנו קצת בעיר העתיקה של רודוס, ראינו כמובן איך כולם מזהים שאנחנו ישראלים מכל המסעדות וזרקים לנו מילה פה מילה שם בעברית. למחרת מוקדם בבוקר יצאנו לכיוון סימי ומיד אחרינו יצאה סירה נוספת של ישראלים. נעם ואסף תפעלו את רוב ההפלגה כדי שאנחנו לא נתאמץ בצום, חטפנו מבול שנמשך חצי שעה בערך בדרך ואחריו השמים היו כחולים ולא היתה רוח. הגענו בסביבות 12 בצהריים לפנורמיטיס, עגנו באזור שנראה לנו מוגן יותר במפרץ, בדקנו כמו תמיד שהעוגן אכן נתפס בקרקע וחיכינו לשקע שיגיע.

הרוחות הראשונות של השקע הגיעו ביום ראשון בבוקר. הרוח הגיעה פחות או יותר מכל הכיוונים, ירד גשם, הסירות שנגררו מצאו את מקומן מחדש, בערב היו רעמים וברקים, אחר הצהריים הרוח היתה חזקה (25 קשרים בערך) אבל הגיעה במשבים ולא היתה יציבה. ביום שני בבוקר שתי סירות מתוך העשרים שהיו במפרץ יצאו להפליג. אחת מהן חזרה אחרי שעה בערך, כנראה בגלל הגלים הגבוהים בחוץ והרוח החזקה.

שיא הרוח שאנחנו הרגשנו היה משב ביום שני אחר הצהריים של 40-45 קשרים שהגיע ברגע, העלה איתו גלים בתוך במפרץ ובאותו זמן של משב הרוח הזה ירד ברד. בזמן הגאסט הזה אני הייתי בדינגי כי הקפצתי את הישראלים מהסירה השניה מהחוף לסירה שלהם (לא היה להם בנזין במנוע של הדינגי). פתאום בקושי ראיתי לאן אני צריכה להתקדם, הרוח החזקה ניסתה להתגבר על המנוע 3.3 כוחות סוס של דינגה הקטנה שלנו, אבל למזלי אסף יצא לירכתיים כדי לתפוס ממני את החבל והגעתי בשלום. נכנסתי לסירה, הנענו את המנוע ליתר בטחון למקרה שהעוגן יגרר מהרוח החזקה, כולם התחבאו ככל שיכלו מהגשם ומהברד, למזלנו אף אחת מהיאכטות האחרות לא נגררה ואחרי חמש דקות בערך הכל נרגע, פשוט עבר ונגמר.

אחרי המשב הזה היו עוד כמה משבים חלשים יותר ושוב ברקים בלילה אבל השקע החל לחלוף ואנחנו יכלנו לשבת לארול את ארוחת המלכים שלנו - חומוס, פלאפל, לאפות וסלט, הכל בהכנה ביתית.

בשלישי בבוקר הרוח היתה כבר חלשה מאוד ותיארנו לעצמנו שהים הספיק לרדת בלילה כי הרוח היתה חלשה אז יצאנו לכיוון צפון האי סימי, לאותו מקום יפה מאוד שבשנה שעברה היתה לנו בו תסבוכת עוגנים רצינית. ביציאה מפנורמיטיס הגלים היו בערך בגובה מטר ולא כל כך מסודרים אבל אחרי כמה מיילים הם ירדו, ניסינו להפליג על מפרשים אבל הרוח לא היתה יציבה וגם נכנסנו לתוך ענני גשם שכנראה גם השפיעו על הרוח אז הפלגנו עם מנוע לסימי. נכנסנו לפני הצהריים למעגן הקטן, הורדנו את העוגן ונקשרנו בעגינה ים תיכונית לרציף, ה-Mooring man משנה שעברה תפס מאיתנו את החבלים וזכר אותנו משנה שעברה וקיווינו שהפעם לא יהיו בעיות עם העוגנים (אנחנו עדיין לא יודעים אם יש או אין כי עדיין לא ניסינו לעזוב).

אחרי שהגענו וסידרנו את הסירה מיד הגיע אלינו נציג מה-port authorities. הלכנו לעשות כניסה מסודרת לאי (לא לפני שאכלנו גירוס) ואחר כך טיילנו בין הסמטאות בעיירה. עלינו בין הסמטאות הצרות להר שמשם יש תצפית מדהימה על שלושת המפרצים הקרובים. סימי נראה כמו מקום מתוך גלויה, אין דרך טובה יותר לתאר את היופי של המקום.

נכון לעכשיו תחזית מזג האוויר מראה שקע נוסף שמגיע בראשון-שני שגם ממנו נצטרך להתחבא במקום כלשהו. אנחנו מתכננים להפליג לרודוס ומשם לקסטלוריזו, בשאיפה לפני שמגיע השקע.

 
<< Start < Prev 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Next > End >>

Page 2 of 24