Follow Jinja_sailBoat on Twitter

Sponsored Links


Designed by:
SiteGround web hosting Joomla Templates
Jinja
עוד קצת דומיניקה ואז... הבהלה לבגט PDF Print E-mail
Written by Liat   
Thursday, 17 March 2011 17:22

ביום רביעי בבוקר יצאתי לצלול עם המועדון Aldive. מועדון של שני אנשים פחות או יותר. לא היו עוד צוללים באותו יום אבל קבעתי איתם כבר יום לפני כן אז הם לא רצו לבטל. הם באו לאסוף אותי מג'ינג'ה, על הסירה היה הנהג והדייב מסטר ויצאנו לכיוון דרום האי - Scotts head marine park. מכיוון שהייתי היחידה, היתה לי הזכות לבחור באיזה אתרי צלילה אני מעדיפה לצלול, אבל השארתי את הבחירה לדייב מסטר ופשוט אמרתי לו שיקח אותי לאתרים היפים ביותר. בצלילה הראשונה ירדנו ל-25 מטרים והסתובבנו בין שתי פסגות (Pinnacles). האלמוגים היו צבעוניים מאוד והיו המון להקות גדולות של דגים ממינים וגדלים שונים. הבעיה היחידה בצלילה היתה שהיא היתה קצרה מדי לטעמי - 45 דקות ונראה לי שהסיבה היתה שלדייב מסטר נגמר האוויר (הוא ירד עם מיכל קטן יותר אבל כנראה שבדרך כלל זה מספיק לו כשהוא יורד עם צוללים). הצלילה השניה היתה קרוב יותר לעיירה סופרייר והיא ידועה כצלילה הקרה ביותר באיים באזור, למרות שהפארק נמצא קרוב להר געש. בזמן שאני צללתי חנה ואסף עשו כמה סידורים בעיר וכשחזרתי שטפתי את הציוד, התארגנו ויצאנו צפונה לכיוון Portsmouth. רצינו להגיע לשם כבר באותו יום כי למחרת הגיעו לבקר אותנו חברים של חנה מניו יורק - נעמי וטוביה.

הרוח שוב היתה קצת משוגעת אבל נחסוך את הפרטים. הגענו ממש לפני החושך למפרץ ועגנו. עוד לפני שעגנו ראינו שתי יאכטות של אנשים שאנחנו מכירים - את מאט אנחנו מכירים מגרנדה, את J&B מכירים עוד מלאס פלמס ולמחרת בבוקר הגיעה גם סירה של שוודים שאנחנו מכירים מלאס פלמס ונפגשים במקרה כל הזמן. זה ממש נחמד, מעין הרגשה של חבורה כזו. מצאנו לטוביה ונעמי מלון לישון בו כי קצת צפוף מדי על הג'ינג'ה חמישה אנשים. בעצם, קשה לקרוא לזה מלון. זה יותר כמו שמדמיינים חדר טוב בתאילנד. אבל מה זה משנה, זה בסך הכל מקום לנוח בו בלילה. הם הגיעו אחר הצהריים, עדיין עם בגדים ארוכים מהקור של ניו יורק והרעיפו עלינו נקניקים (לאסף) ושוקולדים (לי).

ביום שישי לקחנו טיול באי עם הנהג ווינסטון שחוץ מלנהוג בזהירות ולאט (שזה מצוין בהתחשב באיך שנוהגים כאן רוב הנהגים), הוא גם חובב בחורות ללא ספק. לא היתה בחורה אחת שהוא ראה ברחוב בכל מקום שהוא באי ולא עצר לפלרטט איתה. זה סיפק לנו בידור בנוסף לנופים המדהימים שראינו באותו יום.

דומיניקה הוא פחות אי של חופים עם עצי קוקוס כמו בתמונות של הקאריביים (למרות שזה גם קיים שם), אלא של צמחיה ירוקה מכל עבר, המון עצי פרי ופרחים שאנחנו חולמים להצליח לגדל בארץ ונובלים די מהר, מי גשמים שמספיקים לשימוש לכל האי ועוד מים שפשוט נשפכים מצינורות לצידי הכביש, מפלים, אגמים והכל באי כל כך קטן. באמת מדהים. באותו יום ווינסטון לקח אותנו לראות את הכפר שבו חיה אישה עד גיל 128, עצרנו בנקודות תצפית על מפרצים מדהימים, בכפר דייגים ששם דיברנו עם הדייגים ושתינו ואכלנו קוקוסים, וגם לשמורה שבה חיים אינדיאנים קאריביים שהגיעו מדרום אמריקה לפני כמה מאות שנים. רובם נהרגו במלחמות מול האירופאים או ממחלות, אבל נשארו מעט מהם רק באי דומיניקה. הם נראים שונה לגמרי מהמקומיים שרואים היום בקאריביים. בשמורה הם מציגים את המבנים המסורתיים שלהם למרות שהם כבר לא משתמשים בהם היום.

אחרי ארוחת צהריים במסעדה שממוקמת מול נוף שקשה לתאר אותו במילים,

IMG_4427_Medium

עצרנו ב-Emerald pool  ומשם מותשים אך מרוצים חזרנו ל-Portsmouth ואחרי כמה שעות אכלנו (כן, כל הזמן אוכלים כשההורים בסביבה) לובסטרים במסעדה על הים מול ג'ינג'ה שעגנה במפרץ.

מכיוון שלפני ארבע שנים היינו בדומיניקה ושטנו במעלה ה-Indian river  ולאורחים שלנו היה לו"ז צפוף, ויתרנו על החויה (היפה) הזו בפעם הזו ובשבת בבוקר הפלגנו לקבוצת האיים הקטנים ששייכים לגואדלופ Iles des saintes (איים צרפתיים). אומרים שמול חופי דומיניקה יש לוויתנים ואכן אנחנו חושבים שראינו שניים מרחוק כשהתקרבנו ממרטיניק לדומיניקה אז טוביה ואסף רצו להתרחק מהאי מערבה בדרך צפונה (?!) כדי לנסות לראות לוויתנים. אני מאמינה שאם מחפשים אז לא מוצאים ואם לא מתכוונים למצוא אז מוצאים, אבל נתתי לאסף להוביל אותנו מערבה. כמובן שלא ראינו לוויתנים ואחרי שיצאנו שלושה מייל מערבה פנינו צפונה לכיוון האיים הקטנים. ההפלגה היתה טובה, נעמי היתה מרוצה ולקראת הצהריים הגענו ועגנו מול האי המרכזי - Terre de haut. מיד הורדנו את הדינגי ובשתי "נגלות" ירדנו לחוף. ניגשנו למרכז המידע לתיירים שנמצא על הרחוב הראשי, שמחנו שפתוח שם למרות שהיה יום שבת בצהריים אבל השמחה מיד התחלפה באכזבה כשגילינו ששתי העובדות שם לא מדברות אנגלית ואפילו לא מנסות לעזור לנו. לקחנו מהן רשימה של בתי מלון והלכנו לחפש את עצמנו. חיפשנו מקום מוצל לחכות בו בזמן שאסף וטוביה הלכו עם המפה לחפש מלון לטוביה ונעמי ובינתיים ראינו ליד החוף זוג שנראה מקומי. נעמי ניגשה לדבר איתם וקיוותה שהם מדברים אנגלית. הם אכן דיברו אנגלית, הם היו מגואדלופ ובאו לחופשה קצרה באיים והם יצאו מגדרם כדי לעזור לנו. בזכותם נמצא חדר בסוג של אכסניה לאותו לילה.

למחרת בבוקר פגשנו בשעה 10 את טוביה ונעמי. נעמי אמרה שהיא הסתובבה בעיר כל הבוקר והמון אנשים הלכו עם בגטים. היא הלכה בעקבות הריח ומצאה את המאפיה. כמובן שהחלטנו לנהוג כמו כל הצרפתים ולהצטייד בבגטים טריים, אבל המשימה לא היתה פשוטה כל כך. התור לבגטים היה ארוך והם אפילו עדיין לא היו מוכנים. ראינו אותם נאפים בתנור ועל התנור ראינו כמה דקות נותרו לסוף האפיה. ברגע שהוציאו את הבגטים מהתנור היתה עליהם הסתערות (אבל בצורה מסודרת ומכובדת) כאילו האנשים כבר שנים לא אכלו בגט טרי.

IMG_4477_Medium

הגנו על שלושת הבגטים שלנו ויצאנו מהמאפיה בשלום.

IMG_4480_Medium

חנה לא יכלה להתאפק וגנבה את הקצה של אחד מהבגטים. חזרנו לג'ינג'ה ועשינו ארוחת בוקר מפנקת עם בגטים טריים וגבינות צרפתיות שחנה ונעמי בחרו והארוחה היתה לא פחות טובה מארוחת בוקר במסעדה.

Last Updated on Thursday, 17 March 2011 17:37
 
שבוע קרנבלים PDF Print E-mail
Written by Liat   
Tuesday, 15 March 2011 23:42

מ-La Marin שבמרטיניק יצאנו להפלגה הראשונה בקאריביים עם חנה, אמא של אסף. בניגוד ליום שהפלגנו למרטיניק שהים היה קצת גבוה, באותו יום הים היה שקט, רוח גבית, והיתה הפלגה נעימה. הגענו ל-Petit anse וכבר ראינו את האנשים משאר היאכטות משנרקלים, כל אחד קרוב ליאכטה שלו. אנחנו רצינו לצלול אז הכנו את הציוד שלנו ולקחנו את הדינגי לקצה המפרץ. אני בטוחה שזה נראה די משעשע מהצד לראות שני אנשים לא קטנים עם שני סטים של צלילה מתארגנים לקפיצה למים עם הציוד על דינגי קטנטנה. העיקר שבסוף צללנו. היה נחמד, אבל לא מדהים.

אחרי יום נוסף ב-Grand anse, עיירת תיירים צרפתית קטנה המשכנו לתחנה האחרונה שלנו במרטיניק - St. Pierre. בדרך כלל הרוחות באיים כאן מגיעות מצפון מזרח-מזרח, אבל פתאום הרוח היתה מערבית. הגענו למפרץ והמים היו עמוקים מאוד עד לאזור די קרוב לחוף. בלית ברירה כל היאכטות צריכות לעגון די קרוב אחת לשניה בגלל העומקים. עגנו לפני אחת מהיאכטות אבל ידענו שיש סיכוי שתהיה בעיה כשהרוח תשתנה בחזרה לכיוון הנורמלי שלה. הגענו בדיוק לתהלוכות הקרנבל השנתי במרטיניק ומכיוון שרצינו לראות את הקרנבל עוד לפני החושך והרוח עדיין לא השתנתה, לקחנו את הסיכון וירדנו לחוף. ברגע שהגענו לרציף הדינגים השתנה כיוון הרוח וראינו את ג'ינג'ה מסתובבת, היאכטה שלידינו גם היא מסתובבת ועליה הבעלים עם פנדרים וגנץ' כדי להרחיק את היאכטות אחת מהשניה. השארנו את חנה על החוף ומיד חזרנו על הדינגי לג'ינג'ה, הרמנו את העוגן מהר ועברנו למקום אחר. חזרנו לחוף, צפינו בתהלוכות הצבעוניות עם השירים המקומיים, משום מה היו בתהלוכה הרבה גברים מחופשים לנשים וזה בעיקר נראה כמו עדלאידע. כל המסעדות היו סגורות בגלל הקרנבל אבל ברחבה המרכזית בעיירה היו כמה טנדרי אוכל, ליד כל אחד מהם שולחנות עם כסאות ובקיצור - מסעדות ניידות. כרסמנו בהנאה עוף בגריל וחזרנו לג'ינג'ה כי למחרת יצאנו מוקדם בבוקר לכיוון דומיניקה.

ההפלגה לדומיניקה היתה 36 מייל, הים היה שקט, הרוח בין האיים היתה יציבה וטובה והפלגנו די מהר לכיוון Roseau, הבירה. ראינו בדרך דולפינים קופצים ועושים לנו הצגות ואנחנו חושבים שאפילו ראינו שני לוויתנים. לפני ארבע שנים כשהיינו צוות של הסקיפר השוודי, טסנו אליו לדומיניקה ומשם התחלנו להפליג איתו, כך שמבחינתנו בדומיניקה ההכרות שלנו עם עולם השיט והקרוזרים התחילה. רצינו לעגון כהרגלנו אבל הבנו שבליית ברירה נצטרך להיות כמו כולם ולקחת מצוף עגינה בתשלום כי האזור הרדוד היה קרוב מאוד לחוף והאורך של שרשרת העוגן יהיה גדול יותר מהמרחק לחוף. זו יכולה להיות בעיה אם כיוון הרוח משתנה.

מיד ניגש אלינו Sea cat על הסירה שלו. יש הרבה מקומיים עם סירה שניגשים לעזור ליאכטות, להציע שירותי טיולים, מים, למכור פירות וירקות וכו'. כל אחד מהם ניגש אלינו ליאכטה, ובערך חצי מהם משפשפים לנו את הסירה, כך שאף פעם לא נשכח שהם באו להציע את שירותיהם. מכיוון שהסירה שלנו בצבע אדום, מיד רואים את השפשוף. אם אומרים להם משהו על זה, הם אומרים Ya man, הכל בסדר וממשיכים לדרכם בחיוך. אין ברירה אלא לחייך ביחד איתם.

בערב הורדנו את הדינגי והלכנו ברגל לעיר, ישר לתוך הקרנבל. אנשים שמחים ורוקדים בתהלוכת T-shirts. כלומר משאיות עוברות אחת אחרי השניה. על כל משאית יש דיג'יי או להקה וכל יושבי המשאית וחלק מהרוקדים מאחוריה לובשים חולצת טי זהה, שהיא בדרך כלל פרסומת כלשהי לבירה או לטלפון סלולרי או משהו אחר. נעמדנו באחת מהסמטאות וצפינו בתהלוכה השמחה.

למחרת הבוקר שלי התחיל לא כל כך טוב. רציתי ללכת לצלול בדרום האי אז בבוקר אסף ואני לקחנו את הדינגי והלכתי לשאול במועדוני הצלילה הקרובים אם אפשר להצטרף לצלילה באותו יום. במועדון הראשון אמרו שהם לא יוצאים לצלול ובמועדון השני אמרו שיש להם מקום ואם אני אחזור עם הציוד שלי תוך 10 דקות, אוכל להצטרף. מהר מהר חזרנו לסירה, ארגנתי את כל הציוד, חזרנו תוך פחות מעשר דקות וכשהיינו במרחק חצי דקה מסירת הצוללים, הם פשוט יצאו לדרך בלי לחכות. ככה זה כשיש אונית נופש ענקית באי ויש כבר 13 צוללים חוץ ממני ולא ממש אכפת להם אם אני אצטרף או לא. התאכזבתי מאוד אבל לא התייאשתי. לקחנו את הדינגי למועדון אחר שהיה מומלץ בספר. הגענו לרציף דינגים שבקצה שלו היו שאריות סולם על מעין מתקן מעץ וכל הרציף היה גבוה מאוד. אמרתי לאסף שאין סיכוי שאני אצליח לתפס על זה ושזה נראה לי מתפרק והוא אמר לי - מה פתאום, אין סיכוי. כמו שאומרים באידיש - נו, שוין. הרמתי את הרגל גבוה לרציף, תפסתי בשאריות הסולם, התחלתי לטפס  ותוך רגע מצאתי את עצמי בחזרה בדינגי עם כל הקונסטרוקציה הזו מעץ עליי. אז זה כן התפרק ואני נפלתי עם זה לדינגי. למזלי לא נכנס לי לרגל מסמר (או לדינגי) ולא נפלתי על הגב או משהו חמור כזה. אחרי שהתאוששתי מזה וקבעתי לצלול למחרת, לקחנו טיול לחצי יום.

הנהג לקח אותנו לתצפית על העיר הבירה ועצר לנו בבית פרטי עם גינה גדולה שבעלי הבית מגדלים בה פירות ועשבי תיבול למיניהם. טעמנו קצת מכל פרי שגדל באי, רחרחנו את הצמחים והמשכנו לבריכות הגופרית. קשה לתאר את כמות התיירים שהסתובבו באי באותו יום, אותם אנשים מאוניית הנופש הענקית. אחרי הבריכות הוא לקח אותנו למפלי טרפלגר שמתחתם יש בריכות טבעיות קרות וחמות. אסף השתכשך במים והיה מבסוט. את היום סיימנו שוב בקרנבל, אבל הפעם זה היה קרנבל תחפושות. שמתי לב שכמעט לכל המשתתפים בתהלוכה יש ביד בקבוק אטום או על הגב שקית שתיה בתוך תיק. בהתחלה חשבתי שהם שותים מים כי היא מאוד חם, אבל אז ראיתי שמשתתפי התהלוכה ניגשים מדי פעם לרכבים שמלווים אותם ומי שנמצא על הרכב ממלא להם את הבקבוקים ושקיות השתיה בבירה או רום. לא ברור לי איך הם עדיין עמדו על הרגליים עם התחפושות ההדוקות, החום בחוץ וכמות אלכוהול כזו.

Last Updated on Tuesday, 15 March 2011 23:59
 
במרטיניק אפילו הדגים מדברים צרפתית PDF Print E-mail
Written by Liat   
Sunday, 06 March 2011 03:03

אחרי שבועיים בסנט לוסיה שבהם היינו כל הזמן עם חברים, התחרינו על שתי יאכטות בתחרות ועבדנו שבוע הרבה בסירה (הסרת לכה ישנה, התקנת גנרטור רוח, ניקוי הריילינג מחלודה ועוד), הגיע הזמן לעזוב ולהמשיך למרטיניק.

יום שני היה היום האחרון שלנו עם פיל ודניאל, שעל היאכטה שלהם התחרינו עם כריס ונירית ובתיה וגיל. בשבוע שחלף מאז התחרות בילינו הרבה ביחד, הזמנו אותם לארוחת ערב של חומוס ושקשוקה, הם הזמינו אותנו לארוחת ערב אצלם, טיילנו ביחד, היינו אצלם והם היו אצלנו הרבה והיה עצוב להיפרד. אנחנו צריכים להודות לכריס ונירית שבזכותם הכרנו את פיל ודניאל. אבל ככה זה בטיול, מכירים אנשים מקסימים ואז מגיע הזמן להיפרד.

ביום שלישי נרגעה הרוח, הגלים עדיין היו קצת גבוהים אבל סבירים יחסית לימים הקודמים, עזבנו את Rodney bay שבסנט לוסיה לכיוון La Marin במרטיניק. הפלגנו שבע שעות בערך על מפרשים עד הכניסה למפרץ הגדול ושם הורדנו את המפרשים והנענו את המנוע כי האזור כולו מלא בריפים מכל הכיוונים - בכניסה למפרץ ובתוך המפרץ. צריך להפליג בין המצופים האדומים והירוקים כדי להישאר באזורים הבטוחים. עגנו, הורדנו את דינגה למים, התארגנו ומהר מהר קצת לפני החושך יצאנו לכיוון המרינה, ששם יש רציף דינגים. בדרך עברנו באזור מאוד רדוד וגילינו את זה כשהמנוע של הדינגי התחיל לעשות רעשים מוזרים (היה כבר חושך והמדחף של המנוע התחיל להתערבל בתוך עשבים בקרקעית). למדנו את הלקח ובפעמים הבאות הקפנו את הריף הזה כדי להגיע לחוף.

עשינו סיבוב קצר וכשהבנו שעדיף לחכות לבוקר עם הסיבוב, התיישבנו ב-Mango bay שבמרינה. לשמחתינו הברמן הבין קצת אנגלית ושתינו את הבירה המקומית. מצאנו כמה שטרות יורו בודדים בארנק עוד מלאס פלמס (עד עכשיו המטבע בכל האיים שהיינו בהם היה דולר מזרח-קאריביים), והרגשנו שזה ממש עולם אחר מהאיים הקאריביים שהיינו בהם בחודש וחצי האחרונים. אי צרפתי ובניגוד לאיים האחרים הרבה מהמקומיים או לפחות מהעובדים במסעדות וחנויות הם לבנים (הגיעו מצרפת?). אני אף פעם לא למדתי צרפתית ואני ממש לא יודעת צרפתית. אסף למד בבית ספר אבל בעצם הוא תמיד אומר שהעובדה שהיו שיעורי צרפתית בבית ספר לא מעידה על זה שהוא למד צרפתית. למרות זאת איכשהו הוא מבין יותר.

ביום רביעי חנה, אמא של אסף הגיעה לבקר אותנו. אחרי ביטול הטיסה שלה לפני חודש, הפעם אני הזמנתי את הטיסות בשבילה ולא סוכן נסיעות וקיוויתי שלא עשיתי פדיחות ושהכל יעבור בשלום. לשמחתינו הרבה זה אכן קרה. אחר הצהריים שכרנו רכב ונסענו לאסוף אותה משדה התעופה. מחיר הרכב היה זהה למחיר מונית וככה היתה לנו אפשרות לטייל באי עם הרכב ביום חמישי.

התחלנו לנסוע לאורך החוף האטלנטי במזרח האי והתחנה הראשונה שלנו היתה אחוזת Clement - מפעל רום, גנים בוטניים ותערוכות אמנות, הכל באותו מקום. אסף כמעט נשאר לישון שם כי הוא לא הספיק לקרוא את כל ההסברים על כל המכונות במפעל (הוא היה ממש מרותק למכונות הענקיות האלה!), הגנים הבוטניים היו יפים ובסוף הגיע שלב טעימות הרום. אני מוותרת מראש על טעימות הרום הנקי וטועמת רק את הפונצ'ים למיניהם. יצאנו משם עם שלל של בקבוק רום ובקבוקי פונץ' פינה קולדה ופונץ' פסיפלורה. משם המשכנו לארוחת צהריים במסעדה שמצאנו במקרה בדרך והיתה מלאה ובצדק. היו להם רק שלוש מנות ועוד שתי מנות ראשונות, והכל היה מאוד טעים. הבעיה היחידה ששמנו לב אליה עד כה באי היא שהשירות שלהם א-י-ט-י בצורה קיצונית. הספקנו להיות רק באחוזת הרום ובמסעדה וכבר נגמר היום, רק מלחכות בתור לשלם על הרום או לחכות לאוכל. חזרנו למקום העגינה שלנו דרך כביש אחר, יפה לא פחות ובדרך חזרה לג'ינג'ה עם הדינגי נכנסנו למנגרובס, שבפתח שלהם עומדים המון שחפים. נראה שזו נקודת קינון שלהם. זו היתה חוויה מיוחדת וסיום ליום מהנה.

ולמה הדגים מדברים צרפתית במרטיניק? לא יודעת... זה מה שעבר לי בראש אתמול כשאסף ואני צללנו ב-Petit anse.

Last Updated on Sunday, 06 March 2011 03:29
 
סנט לוסיה והתחרות הראשונה שלנו PDF Print E-mail
Written by Liat   
Thursday, 24 February 2011 22:32

כשפגשנו את כריס ונירית ב-Bequia הם סיפרו לנו על תחרות שיט מסביב לסנט לוסיה שתערך שבוע וחצי לאחר מכן. הם קבעו עם פיל ודניאל שיהיו הצוות שלהם (על הסירה של פיל ודניאל ‘Sweet surrender’) בתחרות.

ביום שלישי שעבר יצאנו מ-Tobago cays, באופן מפתיע הים היה נוח והרוח היתה מצוינת והגענו די מהר ל-Bequia כדי לעשות Clear out ומיד המשכנו לסנט לוסיה, 70 מייל, הפלגת לילה נחמדה ובבוקר הגענו למפרץ בצפון האי שנקרא Rodney bay. לכאן מגיעות היאכטות שמשתתפות ב-(ARC (Atlantic rally for cruisers, אז המפרץ יחסית מפותח ומותאם ליאכטות. המרינה גדולה ונוחה, אפשר למצוא כל מה שצריך מבחינת אוכל, ציוד, שרותים וכו'. עגנו בלגונה שסמוכה למרינה ולמחרת פגשנו את פיל ודניאל שהגיעו גם הם מכיוון דרום. פיל שכנע אותנו להצטרף לתחרות ושקלנו להצטרף עם ג'ינג'ה שלנו, לא בשביל לנצח כי היא לא סירה מהירה, אלא בשביל הארוע החברתי. יום לפני התחרות בדקנו את מזג האוויר וראינו שמרפי הגיע לביקור בסנט לוסיה. מהיום שהגענו לקאריביים, כמעט חודש וחצי, לא היה יום אחד עם רוח פחות מ-15 קשרים ופתאום התחזית ליומיים של התחרות היא רוח של פחות או יותר 6 קשרים. ידענו שלא נצליח להגיע עם ג'ינג'ה לקו הסיום לפני החושך והחלטנו לוותר.

הגענו לתדריך בבר יום לפני התחרות בתקווה למצוא יאכטה אחרת שמחפשת צוות ופגשנו שם את כריס מהיאכטה Avocette שאותו אנחנו מכירים מגרנדה. כשהוא הגיע לבר הוא לא שמע בכלל על התחרות וכעבור חצי שעה הוא כבר שוכנע (על ידינו) להצטרף אליה עם היאכטה (המדהימה) שלו כשאנחנו ומאט מהיאכטה Safe arrival הצוות שלו. בינתיים פיל ודניאל היו ממש מקסימים והציעו לנו להצטרף אליהם בכל זאת למרות שהם כבר שישה אם לא נמצא יאכטה אחרת, אבל מצאנו את כריס והיינו מרוצים. באותו ערב יצאנו מהמרינה הרבה אנשים שאפילו לא הספקתי להבין מי הם במהלך הערב ל-Jump up, מסיבת רחוב עם דוכני אוכל, ממש אווירה מגניבה של הקאריביים. דגים, רופ פונץ', אנשים טובים.. מה צריך יותר מזה..

בוקר התחרות - אחרי פרוצדורות להשארת כל הדינגים (של כריס, שלנו ושל מאט) במרינה והעלאת ארבעתינו על היאכטה של כריס, יצאנו למפרץ לכיוון הקו שממנו מתחילה התחרות. לאט לאט בערך רבע שעה לפני שריקת הזינוק התקרבו לאזור עשר יאכטות. אסף ואני אף פעם לא התחרינו לפני והשלב הראשוני הזה של התארגנות לזינוק וחציית קו ההתחלה היו מלאי אדרנלין. חצינו את הקו צמודים לירכתיים של Sweet surrender, משמאלנו יאכטה אחת מימינינו יאכטה אחרת אפילו קרובה עוד יותר (למרות שאחר כך הבנו שבדרך כלל בקו הזינוק היאכטות עוד הרבה יותר קרובות אחת לשניה) ויצאנו לדרך. השעתיים הראשונות היו מעולות, נשארנו במקום טוב באמצע (לא ציפינו להוביל עם יאכטה ששוקלת 14 טון) עד שירדה הרוח בדיוק לפי התחזית...

כל היאכטות התחילו לדבר ביניהן בקשר והחליטו שמכיוון שאין רוח בכלל מניעים מנועים. בזה פחות או יותר הסתיימה התחרות לאותו יום. כריס קצת התבאס מהעובדה שהוא יצטרך "להתחרות" על מנוע ואחרי חצי שעה בערך בהחלטה משותפת החלטנו לוותר ולחזור לרודני ביי. שתי יאכטות נוספות חזרו בחזרה. אסף ואני עדיין לא ויתרנו. קראנו בקשר לחברינו כריס ונירית, בתיה וגיל (חברים של כריס ונירית שבאו לבקר אותם) ופיל ודניאל ושאלנו אם ההצעה שלהם עדיין בתוקף. התשובה היתה חיובית וברגע שחזרנו למרינה לקחנו שני אוטובוסים עד לדרום האי, קו הסיום של אותו יום. הגענו ממש כמה דקות לפני שכולם ירדו לחוף לארוחת הערב המתוכננת.

היינו קצת מאוכזבים מהעובדה שלא הגענו לשם עם יאכטה אלא באוטובוסים אבל שמחנו להתארח אצל פיל ודניאל ולהשתתף בתחרות ביום למחרת בחזרה לרודני ביי. אסף ואני ישנו בקוקפיט. למזלנו זה היה בערך הלילה היחיד שלא ירד בו גשם (אולי זה קשור לזה שגם לא היתה רוח באותו סוף שבוע?), היה ירח מלא וזו היתה ממש חוויה.

כריס ונירית ובתיה וגיל משתתפים בתחרויות שיט בארץ. דניאל היתה אלופת אירופה ב-420 כשהיתה בת 18, כך שהיינו בידיים טובות וכל היום ניסינו ללמוד מהם כמה שיותר וגם לעזור במה שידענו. התכנית לחציית קו תחילת התחרות היתה להרים ספינקר. גיל ופיל היו בחרטום אחראים על הרמת הספינקר, דניאל על ההגה, נירית על הראשי, כריס האזין לקריאת הזמנים ברדיו, בתיה ואנחנו בקוקפיט על החבלים ו... יוצאים לדרך. מתוך ה-7 סירות שנותרו בתחרות שתיים נוספות הרימו ספינקר א-סימטרי אבל תוך חצי שעה בערך פתחנו פער מכולן. כל אחת מהסירות בחרה את האסטרטגיה שלה - להישאר קרוב לחוף או להתרחק קצת, הרוח והזרם היו שונים בהפרש של מייל בלבד. אחרי שעתיים בערך הרוח ירדה, ממש כמעט נעלמה ובמשך יותר מ-4 שעות היתה בין 0 ל-6 קשרים. אצלנו ביאכטה אף אחד לא התעצל, ספינקר עלה וירד, ג'ניקר עלה וירד, פותחים חלוץ, מגלגלים חלוץ, העיקר לא להתייאש ויותר מזה - לנצח. בשעות שהרוח כמעט לא נשבה חמש יאכטות הניעו את המנוע וככה נשארנו רק אנחנו (עם 46 Beneteau ) מול יאכטה אחת Hanse 53 (או 50 ומשהו דומה). בשלב מסוים הם כמעט עברו אותנו, אבל אז עלתה הרוח 9 מייל בערך לפני רודני ביי, זגזגנו כל הדרך לרודני ביי, הגענו ראשונים וניצחנו בתחרות! התחרות הזו השאירה לנו טעם של עוד...

Last Updated on Friday, 25 February 2011 02:23
 
סנט וינסנט והגרנדינים PDF Print E-mail
Written by Liat   
Tuesday, 22 February 2011 17:48

בשבועיים האחרונים הפלגנו באזור המדהים שנקרא St. Vincent and the Grenadines. סנט וינסנט הוא האי הגדול והמרכזי ושאר האיים הקטנים שנקראים הגרנדינס שייכים אליו. אני מבטיחה לא להזכיר בכתבה הזו אפילו פעם אחת את המילים - קשר, קדמית, גבית, ראשי, חלוץ וכל מה שקשור בפרטים הטכניים של ההפלגה ולהתרכז באיים המדהימים האלה שהפלגנו ביניהם.

Union

הראשון שאליו הגענו היה Union, אי קטנטן שצריך לגשת אליו ממש בזהירות כי המפרץ קליפטון מוקף בריפים מכל הכיוונים. ברגע שנכנסנו למפרץ ניגש אלינו מישהו בסירה מקומית והתחיל לסמן לנו עם היד צורה של כדור. די מהר הבנו שהוא שואל אם אנחנו רוצים מצוף עגינה שאליו אפשר להיקשר במקום להוריד עוגן. ענינו לו שלא וחזרנו להתרכז בלא לעלות על ריף, אבל הוא לא עזב אותנו כי הוא רצה להרוויח כסף. בפעם החמישית שהוא שאל, כמו שאסף אומר - עלו לי הנמשים לראש ועניתי לו לא בשיא הנחמדות שאין לנו סיבה לקחת מצוף ואנחנו מעדיפים לעגון. אחר כך קצת הצטערתי והחלטתי שבפעם הבאה עדיף שאשתוק. שמנו את הדינגי באחת מחניות הדינגי בעיר, עשינו צ'ק אין בדלת הורודה, הסתובבנו בעיירה הצבעונית ביותר שאי פעם הייתי בה ולמחרת המשכנו לאי Canuan.

Canuan

בקנואן עגנו במפרצון קטן בצפון האי שרשום עליו בספר שאפשר לעגון בו אבל אם מגיעה אוניה לפריקה או טעינת סחורות, נצטרך להתפנות משם. הסיבה שרציתי להיות שם היא שיכלתי לצלול שם בתוך המפרץ ללא מועדון צלילה. צללתי אחר הצהריים ורציתי לעבור משם למפרץ שבו כולם עוגנים כדי לא להסתכן בפינוי מהיר כשאונית משא מאיימת לעלות עלינו, אבל אסף רצה להישאר שם. נו, טוב..

בשעה 06.20 בבוקר שמענו "טו טו טו" - שלוש צפירות חזקות. התעוררנו, הוצאנו את הראש מפתח הג'ינג'ה וראינו גוררת שדוחפת פעם מימין ופעם משמאל אסדה ענקית מלאה בשקים. לאסדה אין מנוע והיא תלויה לחלוטין בגוררת, שלמרות שרואה אותנו במפרץ ממשיכה לדחוף את האסדה פנימה. התארגנו מהר מהר (מהר מדי), הנענו את המנוע והתחלנו להרים את העוגן לפני שהגוררת עם האסדה מרסקות אותנו במפרצון הקטנטן. מרימים את העוגן ופתאום המנוע כבה. אופס. התארגנו מהר מדי, לא קיצרנו את החבל של הדינגי והוא נתפס במדחף (ובצדק. מה הוא אשם שיש לו בעלים שלא חושבים בשש בבוקר?). וזהו, אנחנו תקועים במפרץ. הורדנו בחזרה שרשרת עוגן כדי להתרחק מרציף הטעינה/פריקה. לא יכלנו להרים את העוגן עם מפרשים כי לא היה מספיק מרחב תמרון בתוך המפרץ והגוררת ממשיכה לדחוף את האסדה עלינו. ניסינו לדבר איתם בקשר אבל הם לא ענו. אסף ירד עם ציוד הצלילה לשחרר את החבל מהמדחף, אני נופפתי להם עם הידיים וצעקתי שאנחנו לא יכולים לזוז, אבל הם המשיכו להיכנס פנימה. למזלנו הרב קפטן הגוררת היה ככל הנראה מנוסה ועבר בערך עשרה מטרים מאיתנו. הגוררת והאסדה נקשרו לרציף, אבל העוגן שלנו היה מתחת לגוררת... אחרי שהבנו שהם ייצאו רק אחרי 12 שעות הצלחנו לגרור קצת את העוגן שלנו ממתחת לגוררת, הרמנו אותו ויצאנו לכיוון סנט וינסנט.

St. Vincent

יש לנו שני סיפורים על סנט וינסנט - אחד טוב ואחד טוב פחות. אתחיל בסיפור הפחות טוב מכיוון שהוא קרה לפני הסיפור הטוב. אמא של אסף היתה אמורה לבקר אותנו ולנחות בסנט וינסנט. היו לנו בערך ארבעה ימים להגיע מגרנדה לסנט וינסנט, דרך ארוכה, במיוחד כשהרוח מולנו וצריך לזגזג. חשבנו שנחזור לכל אזור הגרנדינים איתה והפלגנו מהר מהר. כשהיא הודיעה לנו שהטיסה נדחתה בשלושה ימים בגלל סערה בניו יורק, היה לנו עוד קצת זמן להשתהות בדרך אבל עדיין מיהרנו. שתי דקות אחרי שהורדנו את העוגן ב-Blue lagoon בדרום סנט וינסנט כשיום למחרת כבר היינו אמורים לפגוש את אמא של אסף, היא התקשרה להגיד לנו שלא מעלים אותה לטיסה כי אין לה ויזה לאי אנטיגואה (היא היתה אמורה להיות שם רק שעה בדרך אלינו). כולנו התדכדכנו מאוד ליום-יומיים והמסקנה היא שלפני שמגיעים לאי כלשהו בקאריביים כדאי לבדוק אם צריך ויזה.

הסיפור הטוב הוא שאחרי שהתאוששנו מביטול הביקור והפלגנו ל-Bequia (מבטאים את השם בק-ווי כמו דרך אחורית) פגשנו את כריס ונירית (ישראלים), פיל ודניאל (אוסטרלי-צרפתיה) ואת , צרפנו אלינו את מאט האנגלי, כולנו השארנו את הסירות שלנו ב-Bequia, לקחנו מעבורת לסנט וינסנט והיה לנו שם יום מהנה מאוד שבו טיילנו ביער גשם, היה לנו סיור מרתק בגנים הבוטניים והסבר מהמדריך על הרסטאפרי (בבסיס האמונה שלהם אם הם מעשנים גראס הם חכמים וחושבים יותר). אכלנו צהריים במסעדה מקומית של רסטאפארים, כלומר אוכל צמחוני כי הם מאמינים שלא בריא לאכול בשר וחזרנו למעבורת ואז איש איש לסירתו.

Bequia

שמענו הרבה דברים טובים על האי הזה שנמצא דרומית לסנט וינסנט ושמחנו לגלות שכל הסיפורים נכונים. עגנו במפרץ הגדול בלי להפריע לנתיב המעבורות ויצאנו עם דינגה לעיר. שמנו אותה במקום שאחר כך התברר לנו שבחושך לא סימפטי במיוחד, אבל הגענו באור ולא ידענו. חיפשנו מקום לאכול ארוחת ערב, התיישבנו באחת מהמסעדות וגילינו שזה ערב הסופרבול. תוך כמה דקות המקום התמלא לחלוטין באמריקאים אוהדי שתי הקבוצות וזו היתה חוויה משעשעת. למען האמת לא ממש הבנתי למה קוראים למשחק הזה פוטבול כשרוב הזמן הכדור עובר בין הידיים ולא משתמשים ברגליים. יום למחרת רציתי לצלול ובבוקר קראתי למועדון הצלילה בקשר כדי לבקש שיבואו לאסוף אותי מהסירה. מסתבר שכריס ונירית מהסירה Passepartout היו בצד השני של המפרץ ושמעו אותי בקשר. הם הכירו את שם הסירה שלנו וידעו שזה אנחנו. בערך באותו זמן תומר הבן שלהם שאותו פגשנו לפני חצי שנה בערך ביוון רשם לנו בפייסבוק שההורים שלו נמצאים בבקווי. אחרי הצלילה לקחנו את הדינגי לחפש אותם לפי התאורים של תומר וכשהגענו אליהם הם בדיוק התכוונו לצאת עם הדינגי שלהם לחפש אותנו כי הם שמעו אותנו מוקדם יותר בקשר. כריס ונירית קיבלו אותנו בזרועות פתוחות והזמינו אותנו באותו ערב לארוחת ערב ובאותו יום הכרנו את פיל ודניאל (אוסטרלי-צרפתיה) מהיאכטה Sweet surrender, שמכירים את כריס ונירית עוד מצרפת. אחרי ערב טעים ומעניין חזרנו לג'ינג'ה וללילה עם רוח חזקה מאוד, כמו כל הלילות באותו שבוע.

Tobago cays

לא רצינו לוותר על Tobago cays (דילגנו עליהם כי חשבנו שנחזור לשם עם אמא של אסף) אז הפלגנו אליהם דרומה, אבל ככל הנראה בחרנו ביום הגרוע ביותר באותו חודש. הרוח היתה חזקה, כמה דקות אחרי שיצאנו מהמפרץ התחיל לרדת גשם, מדי פעם היה ערפל ולא ראינו יותר ממאה מטר מאיתנו (מזל שיש לנו מקלט AIS). חיכינו לחלון זמן שבו הראות טובה ורק אז נכנסנו בין הריפים ל-Tobago cays זרקנו את העוגן, הוא נתפס ואחרי אבטוח העוגן נכנסנו פנימה וחיכינו שיפסיק לרדת גשם. תהיתי אם אפשר לייצא את הגשם הזה לישראל, כמויות אדירות של גשם. חבל שאי אפשר... עגנו לפני יאכטה עם דגל שוודי וכשעברנו לידה בגשם חשבתי שאני מנזהה את הסירה וכמה שעות לאחר מכן התברר שצדקתי. היאכטה שייכת לשני בחורים שוודים שפגשנו עוד בלאס פלמס והגיעו ממש איתנו לברבדוס. למחרת בבוקר השמש יצאה, היה חם, לקחנו את ציוד השנירקול שלנו ויצאנו לחלק החשוף יותר לגלים ורוח ששם נמצאים צבי הים. ראינו הרבה צבים ו-Sting rays ובאחת מהפעמים שהוצאנו את הראש מהמים ראינו יאכטה עם בימיני כתום מתקרב לאזור העגינה. מיד ידענו שאלו יוסי, דינה ואריאל מ-West wind. אחרי שהם נקשרו לקחנו את הדינגי אליהם, שמחנו להיפגש, מיד סחבנו את אריאל איתנו להמשיך לשנרקל ואחר כך שלושתינו עם השוודי וחברה שבאה לבקר אותו ירדנו לחוף והעברנו ערב על החוף עם רום פונץ' שהסתיים בזה שאסף מטפס על העץ ומוריד ממנו קוקוסים...

Last Updated on Tuesday, 22 February 2011 18:20
 
<< Start < Prev 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Next > End >>

Page 9 of 24