Follow Jinja_sailBoat on Twitter

Sponsored Links


Designed by:
SiteGround web hosting Joomla Templates
Jinja
אי אחד - שני שמות PDF Print E-mail
Written by Liat   
Thursday, 28 April 2011 19:43

סנט מרטין הוא כמעט האי הצפוני ביותר בשרשרת איי ה-Leeward. האי מחולק תאורטית לשניים - החלק הדרומי הוא הולנדי (ובחצי שנה האחרונה עצמאי) ונקרא Sint Maarten והחלק הצפוני הוא צרפתי ונקרא St. Martin.

הגענו לצד ההולנדי של סנט מרטין אחרי הפלגה מאנטיגה עם עצירת לילה באי סט. קיטס ועגנו ב-Simpson bay מחוץ ללגונה. ללגונה יש שתי כניסות - אחת מהצד ההולנדי והשניה מהצד הצרפתי. בכל אחד מהמקומות יש גשר שנפתח שלוש פעמים ביום לכניסה או ליציאה. החלטנו להישאר במפרץ מחוץ ללגונה בלילה הראשון.

IMG_5192_Medium

למחרת בבוקר עשינו צ'ק אין לאי בצד ההולנדי (מה שהתברר כטעות בדיעבד כי זה הרבה יותר יקר מאשר בצד הצרפתי) ויצאנו לחפש את חנויות ציוד היאכטות המובחרות באי (Island water world ו-Budget marine המצוינות) ועוד כמה סידורים ואחר הצהריים נכנסנו בגשר האחרון ללגונה. בכניסה ללגונה בסמוך לגשר נמצא ה-Yacht club ובדרך כלל בגשר האחרון ביום עומדים אנשים על מרפסת בפאב ומנופפים ליאכטות שנכנסות ללגונה. כמובן שהאטרקציות הן פחות יאכטות כמונו ויותר מגה-יאכטות מנועיות ומפרשיות גדולות.

IMG_5202_Medium

הלגונה היא גדולה מאוד ובימים הבאים שטנו עם הדינגי פעמיים לצד הצרפתי, פעם אחת כדי לברר מחירי מספנות (צריך לצבוע מחדש את התחתית) ופעם שניה למכירת ציוד יד שניה באחת מהמרינות. בשתי הפעמים לקח לנו בין 30-40 דקות לכל כיוון עם הדינגי החמודה אך הקטנה שלנו והגענו ספוגים ממים כי הרוח היתה די חזקה. זה לא הפריע לנו יותר מדי חוץ מהעובדה שמי הלגונה שהושפרצו עלינו לא יוכלו לעולם לזכות בפרס נקיון.

אחרי שסיימנו בלאס פלמס המון עבודות בטיחות, התפנינו קצת יותר לעבודות אסטטיות. והפעם החלטנו לשפץ את הרצפות (http://www.jinja.co.il/2010-01-07-13-37-15.html). לצורך השיפוץ עברנו בין המרינות השונות בלגונה ושאלנו מחירים עד שמצאנו את Lagoon marina שבה אפשר להישאר שבוע ולשלם רק על ארבעה לילות או להישאר חודש ולשלם על עשרה לילות. המרינה היא קטנה מאוד (רציף אחד) וחצי ממנה מושכר באופן קבוע לחברת צ'רטרים. לא הנחנו לברנרד שעובד במקום עד שהוא הסכים לסדר בראש שלו את ההגעות והעזיבות הצפויות של יאכטות מהמרינה בימים הקרובים ולבסוף הוחלט שלמחרת אחרי הגשר השני בסביבות 11.00 ניכנס למרינה.

בלגונה יש אזורים רדודים מאוד וכבר ראינו כמה יאכטות עומדות יומיים-שלושה על בוץ ומחכות שהבוץ יתפנה, הגאות תעזור להם לזוז או שמישהו יבוא לדחוף אותן ולכן שאלנו ובדקנו מה היא הדרך הבטוחה להגיע למרינה. בהתחלה עברנו לעגון קרוב למרינה כדי שאף אחד לא יתפוס לנו את המקום יקר הערך שהשגנו בה, וכשראינו את היאכטה שאנחנו אומרים להיכנס במקומה יוצאת לעבר הגשר, התכוונו להרים את העוגן ולהתקדם לשם ופתאום הגיעה סירת מכס לבדוק אותנו. הם ביקשו רשות לעלות לסירה ולבדוק אם אנחנו מבריחים משהו ואני (בחוצפה?) אמרתי להם שאין בעיה, אבל שאנחנו חייבים להיכנס למרינה ממש בקרוב. הם מילאו טפסים, פתחו לנו הרבה ארונות, קבעו שאנחנו אוהבים לבשל, התלהבו מהעובדה שאנחנו מישראל והמשיכו לדרכם להציק ליאכטות אחרות. מקום העגינה שלנו היה קטן מאוד ובלי אפשרות לטעויות וכמובן שברגע שהתקרבנו התחילה רוח חזקה. איש נחמד עם דינגי גדולה וחזקה עזר לנו עם המורינג מקדימה, אנשים טובים על הרציף תפסו מאיתנו את החבלים וזהו, נקשרנו. מאותו רגע התחילה העבודה הקשה על הרצפות. היו לנו רק חמישה ימים לעבוד על הרצפות עד שההורים שלי הגיעו לבקר אותנו, עבדנו מבוקר ועד ערב והצלחנו לסיים הכל בזמן.

Last Updated on Thursday, 28 April 2011 19:56
 
ג'ינג'ה מתחדשת ברצפות חדשות PDF Print E-mail
Written by Liat   
Thursday, 28 April 2011 11:22

כשרצינו לקנות יאכטה וטסנו לתורכיה כדי לראות כמה יאכטות, ראינו בין כולם את ג'ינג'ה (לפני שהיא נקראה ג'ינג'ה). כשנכנסנו פנימה, הדבר הראשון שראיתי מול העיניים היה שטיח כחול "מקיר לקיר" שבמילים עדינות אגיד שלא ממש מצא חן בעיני. אמרתי לאסף - אין סיכוי שאנחנו קונים את הסירה הזו עם שטיחים כאלה. אחרי עוד כמה יאכטות שראינו שהיו בהם דברים יותר רציניים שלא מצאו חן בעינינו, החלטנו לקנות אותה למרות השטיחים.

אז סוף סוף עכשיו אחרי שנה מאז שיצאנו מהארץ פינינו לנו זמן להחליף את השטיחים. היו שתי אפשרויות עיקריות - לשים פלטות דיקט מצופות  בפורניר טיק אנד הולי שמחיר  כל פלטה היה גבוה מאוד לתקציב שלנו והעבודה להחליף אותם תהיה רבה וקשה או להשאיר את הדיקטשקיים מתחת לשטיחים ולשים עליו מעין פורמיקה שנראית כמו טיק אנד הולי. מכיוון שמצב הדיקטים הקיימים היה די טוב (מלבד כמה מקומות שבהם היה מרווח גדול בין הפלטות) החלטנו ללכת על האפשרות השניה.

עשינו שרטוט של הרצפה, מדדנו את הגודל של החלקים (הרצפה מורכבת מכמה פלטות של עץ) וחישבנו כמה משטחי HPL נצטרך. קנינו שני משטחים בגודל 1.20 על 2.40 מטר פחות או יותר.

בשלב הראשון הורדנו את כל השטיחים וגרדנו את הדבק מהעץ. מתחת לשטיחים היו מקומות עם חריצים, שקעים בעץ וכהכנה להדבקת הפורמייקה, מילאנו את החריצים בעזרת Filler. סימנו על המשטחים סימונים שיאפשרו לנו לדעת בדיוק איך המשטחים מחוברים אחד ביחס לשני, כדי שנוכל להדביק את ה HPL כך שהפסים יהיו מתאימים בין המשטחים.

במקומות בהם היו מרווחים גדולים בין הפאנלים חתכנו את הפאנלים כך שהמרווח יהיה אחיד והדבקנו לייסט מעץ טיק לפאנלים (בדבק עץ עמיד במים) כך שבמקום מרווח מכוער ולא אחיד שמתמלא בליכלוך כל הזמן יש הפרדה יפה ואחידה של עץ טיק.

בשלב הבא התחלנו עם החלקים של הרצפה שאפשר לפרק ולהוציא מהסירה.שייפנו עם מכונה את כל המשטחים על מנת להחליק אותם, להוריד מהם את הורניש (לכה) כהכנה להדבקה. שמנו את משטח הפורמייקה על הרצפה הפוך, עליו את משטח העץ כך שהפסים יתאימו לסימונים שסימנו ובעזרת סכין יפני חתכנו חתיכה מהפורמייקה בגודל מעט גדול יותר ממשטח הדיקט. אחרי החיתוך שמנו דבק מגע על העץ ועל הפורמייקה, חיכינו עשרים דקות ובזהירות הדבקנו בדיוק את הפורמייקה לעץ (טעות הדבקה קטנה יכלה לעלות לנו בכל העבודה מחדש). המשכנו באותו אופן עם כל המשטחים שהוצאנו מהסירה, כשאנחנו מתאימים את הפסים בין משטח למשטח. את עודפי ה HPL חתכנו בעזרת ROUTER שהשאלנו ממייקל השכן שלנו במרינה. ניצלנו את ה Router  גם על מנת להתקין ידית אחיזה לאחד הפאנלים שניתן להוציא שעד היום היה מאבק על מנת להוציא אותו.

מכיוון שמשטחי הדיקט לא חדשים הקצוות שלהם לא ישרים בצורה מושלמת דבר שיצר מרווחים בין ה HPL לדיקט. חששנו שה HPL יוכל להשבר במקומות האלו ולכן בכל הצדדים של הדיקט מרחנו אפוקסי (עם Coloidal Soda על מנת להסמיך אותו).

לאחר מכן עברנו למשטחי העץ שאי אפשר להוציא מהסירה. לקחנו גליל נייר, חתכנו והרכבנו ממנו דגם של כל משטח עץ בסירה. גם על הדגמים סימנו את המיקום המדויק של הפסים על מנת שהפסים יהיו המשכיים בכל הסירה. לפי הדגם נייר הזה חתכנו את משטח הפורמייקה ולאחר מכן את ההתאמות המדויקות של הפורמייקה לעץ עשינו בתוך הסירה. היה משטח אחד שהיה קשה להניח מיידית על העץ (היה צריך לעקם אותו בכדי להשחיל אותו מתחת לפנלים) ולכן כדי להדביק אותו השתמשנו באפוקסי ולא בדבק מגע.

כשכל הרצפה החדשה היתה מודבקת, החזרנו את כל החלקים למקומם, הברגנו ברגים חדשים לתוך הסירה, החזרנו את השולחן למקומו על הרצפה, הורדנו את הניילון ששמר על הפורמייקה בזמן העבודות ולבסוף זרקנו לפח את השטיחים!

מאז ג'ינג'ה נראית אחרת לגמרי והמראה החדש מחמיא לה Embarassed

 
ה-TOT club PDF Print E-mail
Written by Liat   
Tuesday, 05 April 2011 22:20
מדומיניקה הפלגנו לכיוון אנטיגה אבל החלטנו לעצור בגואדלופ בדרך בשביל... לצלול. גם אם לא הייתי מסיימת את המשפט מי שקורא באופן קבוע את הבלוג שלנו יכל לנחש שזה היה סוף המשפט מכיוון שאני משתדלת לצלול בכל מקום שנשמע לי שטוב לצלול בו. עצרנו ב-Pigeon island שבגואדלופ אחרי יום הפלגה מדומיניקה. הגענו רגע לפני החושך והשקיעה היתה מדהימה.

למחרת בבוקר העברנו את ג'ינג'ה למצוף עגינה שנמצא בצד הדרומי של האי (למעשה אילו שני איים קטנים עם כמה אתרי צלילה), ארגנו את הציוד שלנו וירדנו לצלול מג'ינג'ה. הצלילה היתה מאוד יפה וזה מדהים שאפשר פשוט לקפוץ מהיאכטה, להכניס את הראש למים ואחרי כמה דקות לראות דגים ואלמוגים כל כך צבעוניים ויפים. מכיוון שאין לנו מדחס ביאכטה, אנחנו צריכים למלא את מיכלי הצלילה במועדוני צלילה ולכן אנחנו מקצרים את זמן הצלילה כדי שמיכל אחד יספיק לשתי צלילות (בדרך כלל חצי שעה כל צלילה). עלינו מהצלילה הראשונה, לא נתתי לאסף הרבה זמן לנוח ועברנו לצד הצפוני של האי לצלילה נוספת, שגם היא היתה יפה. משם המשכנו עשרה מייל צפונה כדי לקצר את הדרך לאנטיגאה למחרת. עצרנו בעיר הקטנה Deshaies. עשינו קניות אחרונות של גבינות באי הצרפתי ולמחרת מוקדם בבוקר הפלגנו לאנטיגה.

היו כמה סיבות שבגללן רצינו להגיע לאנטיגה. קודם כל, מקומה הקבוע של הסירה שלנו (לפני ששמה היה ג'ינג'ה ועוד לפני שהיא הובאה לתורכיה) היה ב-English harbour בדרום אנטיגה והבעלים הקודמים שלה אמרו לנו שאנחנו חייבים להגיע לשם כי המקום יפה. הסיבה השניה היא שחבר של כריס, חבר אנגלי שפגשנו לראשונה בגרנדה הזמין בשבילנו חלק שקצת קשה לבטא אותו באנגלית Anenometer - הכפות של מד הרוח, שנשבר לנו בסנט לוסיה. ההפלגה לאנטיגה היתה הרבה יותר מהירה ממה שציפינו והגענו כבר בצהריים. הגענו למפרץ מלא ביאכטות ועגנו.

מצאנו את היאכטה של כריס אבל הוא לא היה בה והוא גם לא ידע שאנחנו אמורים להגיע, אז בינתיים הסתובבנו בין המבנים היפים במפרץ (אפילו המאפיה נמצאת בתוך מבנה עתיק!), ראינו את המגה-יאכטות הקשורות לרציף. עולם המגה-יאכטות זה פשוט עולם אחר. ישבנו וצפינו בענקית כזו שמגיעה להיקשר לרציף. תוך כדי התמרונים ברוורס לכיוון הרציף, היו בחור ובחורה בירכתיים שהבריקו את כל אזור היכרתיים ואת הגשר שאותו יורידו לרציף אחרי ההיקשרות. לידם עמד בחור עם מכשיר קשר נייד ביד ועוד אחד בחרטום עם מכשיר קשר ושניהם כנראה דיווחו לקפטן מה שהם אמורים לדווח לו כדי שהגישה תהיה מושלמת. בהמשך הם מורידים את הסירות המהירות הקטנות שלהם (קטנות בהשוואה לגודל היאכטה) ולפעמים גם אופנוע ים או בדרך כלל שניים כדי שהילדים לא יריבו ביניהם... וככה זה ממשיך וממשיך בלי גבול.

המשכנו לדרכינו, יצאנו מהמרינה ומולנו הגיעה מונית. מיד זיהיתי את כריס יושב ליד הנהג וברגע שהוא קלט אותנו הוא כנראה אמר לנהג המונית לעצור מיד כי אנחנו ראינו בלימה פתאומית. כריס הוא אנגלי מאוד מנומס ואחר כך הוא התנצל בפני נהג המונית שהוא הורה לו לעצור ככה. שמחנו להיפגש וקבענו אחרי הצהריים בבר כלשהו שבו מתאספים חברי ה-TOT Club.

IMG_4740_Custom

על ה-TOT Club שמענו מכריס עוד כשהכרנו אותו בגרנדה. לפני שאסביר מהו המועדון הזה, אזכיר שפעם היתה מסורת בחיל הים הבריטי שלכל ימאי יש זכות לקבל מנת רום אחת ביום בהפלגות. בתחילת שנות ה-70 ביטלו את החוק/מסורת הזו. בשנות ה-90 קם אנגלי אחד והחליט להחזיר את המסורת הזו במסגרת מועדון שלו הוא קרא ה-TOT Club. הם נפגשים כל ערב בשעה 18.00 (ואסור לאחר), כל משתתף לוקח ביד ימין כוס רום וביד שמאל כוס מים, מתאספים במעגל, מנהל ה"טקס" שואל אם יש אורחים במעגל (יכולים להשתתף ב"טקס" חברי מועדון ואורחים מוזמנים שלהם בלבד) ואם כן מציגים את האורחים, אחר כך הוא מקריא ארועים שקרו באותו תאריך בעבר בחיל הים הבריטי ואז הוא אומר לשתות מעט מהמים (באנגלית גבוהה), אחר כך מגיעה הברכה היומית ובסופה מברכים את המלכה ואז חייבים לשתות את כל כוס הרום בבת אחת.

כריס הזמין אותנו להשתתף בטקס הזה ביום שנפגשנו באנטיגה. זה היה נחמד כי זה משהו שחשוב לכריס ונהננו להשתתף איתו במסורת שלו, אבל אם חושבים על זה מכיוון קצת אחר, זה נשמע כמו תרוץ לשתות כל יום רום...

אחרי הכוסית רום הזו ועוד מיני טקס שהיה אחריו שבו שתינו עוד קצת רום, הצלחנו להביא את עצמינו בעזרת הדינגי לג'ינג'ה ובשעה 20.00 כבר ישנו...

בכל אופן זה לא אומר שאנחנו חברים במועדון. מי שרוצה להיות חבר ב-TOT Club צריך למצוא חבר מועדון שיזמין אותו לטקס כזה, במשך שבעה ימים ברצף להשתתף בטקס, לדעת את הברכות של כל יום בעל פה וביום השביעי לשלם על הרום לכל משתתפי הטקס של אותו יום.

בטוח שזה הדבר העיקרי שאנחנו נזכור מאנטיגה כי מעבר לזה רק חיכינו יומיים למזג אוויר טוב כדי להמשיך לסנט מרטין.

Last Updated on Tuesday, 05 April 2011 22:38
 
האגם הרותח בדומיניקה PDF Print E-mail
Written by Liat   
Wednesday, 30 March 2011 01:02

אז נשארנו יום נוסף עם פר ואוסקר השוודים, ועם חברה של אוסקר שבאה לביקור לחודש. פר הוא צלם ועובד תוך כדי הטיול שלהם (מתכננים להפליג מסביב לעולם) במקומות שאליהם הם מגיעים. אחר הצהריים היינו ביאכטה של פר עם עוד זוג שוודים שאנחנו מכירים מלאס פלמס - מרתה ומרכוס עם הבן שלהם פוקס בן השנה. הם מפליגים על מפרשית באורך 28 פיט וחצו איתה את האוקינוס עם פוקס הקטנצ'יק. מדהים.

למחרת בבוקר עזבנו לכיוון דומיניקה. 22 מייל, רוח מצוינת, הפלגנו בממוצע 6 קשרים בערך והגענו בצהריים ל-Portsmouth. ברגע שהגענו כבר הגיע אלינו מישהו עם סירה מקומית, לא זוכרת מי מהם וכרגיל נצמד אלינו לסירה ושפשף אותה, אבל עם חיוך כמובן. הגענו לדומיניקה הפעם במטרה די ברורה - לראות את ה Boiling lake. מיד התחלנו לברר איך מגיעים לשם כי הוא נמצא בדרום האי. בעלי הסירות המקומיים הציעו לנו לקחת מונית ואמרו שזה יעלה לנו 100 דולר אמריקאי לכל אחד מאיתנו למונית ומדריך. אמרנו להם שזה ממש לא התקציב שלנו ואנחנו רוצים למצוא דרך זולה יותר להגיע לשם. Sea bird הציע לנו את פרנסיס בתור מדריך (למרות שלא ממש רצינו לקחת איתנו מדריך) ואמר שמכיוון שאנחנו רק שניים הוא יסע איתנו בתחבורה ציבורית למסלול ההליכה. למחרת בבוקר ירדנו לחוף, פרנסיס איתר אותנו מרחוק כנראה ובא לדבר איתנו כי הוא רצה את העבודה הזו בתור מדריך. הוא נשמע לנו נחמד והחלטנו ללכת על זה בעלות של פחות מארבעים דולר לשנינו ביחד. קבענו לצאת יום למחרת.

בינתיים אסף ואני הלכנו ברגל למבצר שבקצה המפרץ וטיילנו באזור, ישבנו לשתות מיץ אשכוליות סחוט טרי באחת מהמסעדות על הים ותוך כדי ניגש אלינו מקומי לבקש כסף לאוכל. כשהגענו בפעם הראשונה לדומיניקה כבר הבנו שגם מי שאין לו כסף לא ישאר רעב על האי עם פירות ים ושלל עצי פרי בכל מקום. לכן כשמישהו מבקש מאיתנו כסף, אני כמעט בטוחה שהוא רוצה לקנות איתו אלכוהול או משהו כזה ולמטרה הזו אני לא מוכנה לעזור להם.

למחרת ברבע לשש בבוקר התייצבנו ברציף הדינגים אחרי שהתארגנו לטיול לאגם הרותח, הכנו סנדויצ'ים לדרך, מים, כובעים וכו' וחיכינו לפרנסיס שיתעורר. יםו לפני כן הוא אמר שאם הוא לא מגיע בזמן שנבוא להעיר אותו. הוא הראה לנו איפה הוא גר ואמר שנדפוק על הדלת הלבנה. הוא לא התעורר כנראה והלכנו לדפוק על הדלת הלבנה, אבל אז גילינו שיש שש דלתות לבנות. החלטנו שאם הוא לא יגיע תוך רבע שעה ניקח אוטובוס לדרום האי ונצא לטיול לבד, אבל פרנסיס הגיע. יצאנו לרחוב, התחלנו ללכת לכיוון האוטובוס ואז ראינו זוג צעיר הולך לכיוון רכב עם נעלי ספורט. פרנסיס מיד אמר להם - נראה לי שאתם הולכים לאן שאנחנו הולכים. אפשר לקבל טרמפ? לא נראה לי שהם מאוד שמחו, אבל העסקה היתה שהם לוקחים אותנו ברכב שלהם עד המסלול ופרנסיס יהיה גם המדריך שלהם תמורת טיפ כלשהו. הם היו זוג אמריקאים שעבדו כצוות על יאכטה מפרשית גדולה.

התחלנו ללכת לכיוון האגם. המסלול מוגדר ברמת קושי 4 מתוך 5 מבין המסלולים שבדומיניקה וכלל בדרך הלוך עלייה רבה. המסלול היה די מסודר עם מעין מדרגות, חלקן בולי עץ שהציבו במקום וחלק מהמדרגות הן פשוט שורשי העץ החזקים. האמריקאים פרשו מאיתנו די מהר כי הם היו צריכים לחזור לעבודה מוקדם ורצו לעשות את המסלול מהר מהר. אחרי המון זמן שלא עשינו טרקים, היה לי בכלל לא קל, אבל כל פעם פרנסיס הראה לנו עוד כמה הרים ועמקים נצטרך לעבור עד שנגיע לאדים (מהאגם הרותח) שאנחנו רואים מרחוק. בין הר להר עברנו נהר. פרנסיס אמר שיש בדומיניקה 365 נהרות זורמים, כך שיש באי שפע של מים. בדרך פגשנו זוג צרפתי שנולד בדומיניקה ובלגית ואיתם היתה דומיניקנית (חברת משפחה) שלא ממש הבינה איך קרה שהיא הגיע לטרק הקשה הזה.

הלכנו והלכנו בתוך היער, טיפסנו וירדנו ואחרי שעתיים בערך הגענו לפסגה. משם, נכנסנו ל"עמק השממה". אזור צחיח בצבעים שונים מהפעילות הגעשית - אדמה לבנה, אפורה, אדומה, חומה ושחורה, פעילות וולקנית קטנה פה ושם בצורת אדמה מבעבעת ואדים שיוצאים מהאדמה ונהרות של מים קרים וחמים שמתאחדים למים פושרים. פרנסיס החליט שהוא חייב לעשות לנו עיצוב בפנים מהבוץ של הגופרית. הייתי כל כך מותשת מההליכה שלא היה לי כח להתווכח איתו (כשהגיע השלב של מריחת קרם הגנה בין בוץ לבוץ על הפנים הצטערתי על זה שהסכמתי לתת לו לעצב לי את הפנים) ואחרי עוד שעה בערך הגענו לאגם הרותח. המסלול היה מדהים ביופיו. המעבר בין היער המלא בצמחיה ירוקה ועשירה לעמק היבש ואז לאגם היה כמעט בלתי נתפס.

יחד איתנו הגיעו גם באשי, ולרי ואוניקה (שאותם פגשנו בדרך). נחנו קצת מעל האגם ואז... חזרנו את כל הדרך בחזרה. שלוש שעות פחות או יותר לכל כיוון. ברגע שהגענו לסוף המסלול ופרנסיס ראה אישה שמוכרת משקאות קלים ובירות, הוא מיד קנה לעצמו בירה וגם איכשהו הוא ידע שיש לה בתיק בקבוק קטן עם רום מקומי, אז הוא שתה כוס רום. הוא ממש התפלא שאנחנו לא הצטרפנו אליו לשתית האלכוהול רגע אחרי שסיימנו ללכת 6 שעות בערך. משם התחלנו ללכת לכיוון תחנת האוטובוס וגילינו שהאוטובוס עובר רק בצומת שנמצא במעלה גבעה רחוקה. באותו רגע לא יכלתי אפילו לחשוב על לעלות עוד באותו יום. הרגליים כאבו והייתי מותשת. למזלינו באשי וולרי חשבו עלינו ואחרי שבאשי לקח את ולרי ואוניקה למעלה הגבעה, הוא חזר את כל הדרך בחזרה כדי לתת לנו טרמפ למקום שבו עובר האוטובוס. כל כך שמחנו לראות אותו!

שכחתי לציין שבדרך בין הרום הראשון לנקודה בה באשי אסף אותנו, פרנסיס הספיק לשתות עוד רום ועוד בירה בקיוסק שבו בודקים את כרטיסי הכניסה לשכונה. התחלנו ללכת על הכביש בכיוון בו עובר האוטובוס למרות שאני העדפתי פשוט לחכות לאוטובוס ולא ללכת יותר, אבל הרום והבירה נתנו לפרנסיס כל כך הרבה אנרגיות שממש אי אפשר לנחש עליו שהוא היה אחרי שש שעות הליכה לא קלות. בדרך תפסנו טרמפ עם מישהו שהסתכל על פרנסיס בעיניים קצת מוזרות. אותו אחד שלקח אותנו טרמפ נראה גבר מסודר עם עבודה טובה וכנראה שהוא לא אוהב בחורים כמו פרנסיס עם ראסטות, בירה ביד ועבודות מזדמנות פה ושם (אותי יותר הטריד שפרנסיס אמר לנו שאין לו כסף לצאת מדומיניקה כשבעצם את הכסף שכן יש לו הוא לא חוסך אלא מבזבז על אלכוהול). כשהגענו לעיר הבירה רוסאו אסף ואני רצינו כבר לחזור לצפון ופרנסיס רצה להישאר לחגוג ברוסאו, אז התפצלנו.

קצת לפני החושך חזרנו לג'ינג'ה עייפים עם רגליים כואבות אבל שמחים שטיילנו לאגם הרותח. החלטנו לנוח למחרת ולעזוב רק יום לאחר מכן. לקחנו את דינגה לחוף כדי לשים בגדים בכביסה ואחרי שמסרנו אותם, רגע לפני שחזרנו לג'ינג'ה פתאום ראינו את באשי וולרי. ידענו שאולי הם יגיעו לאזור, אבל לא היתה לנו דרך ליצור קשר. שמחנו לפגוש אותם שוב, הזמנו אותם אלינו לג'ינג'ה ובכל מקרה ירד גשם ולא היה כיף כל כך להסתובב בחוץ. היינו כמה שעות בסירה, השווינו תחומים שונים בין ישראל, בלגיה, צרפת ולונדון (שם הם עבדו והכירו) ולאחר מכן הם לקחו אותנו איתם לצד השני של Portsmouth לאכול בבית הספר לרפואה, אוניברסיטה אמריקאית שבה יש בעיקר סטודנטים אמריקאים שמשלמים המון כסף על הלימודים. דיברנו גם עם האישה הנחמדה שכיבסה לנו את הבגדים וסיפרה שיש לה בית ליד האיניברסיטה שהיא משכירה במחיר מאוד גבוה לסטודנטים האמריקאים. נשמע שהמקומיים מרוויחים מהעובדה שיש אוניברסיטה אמריקאית באי אבל לא הצלחנו עדיין להבין אם יש גם סטודנטים דומיניקנים באוניברסיטה.

Last Updated on Tuesday, 29 March 2011 01:03
 
מקלדת צרפתית PDF Print E-mail
Written by Liat   
Monday, 28 March 2011 22:50

מי המציא את המקלדת הצרפתית ולמה הצרפתים מתעקשים להמשיך להשתמש בה? זה מאוד מבלבל כשהאותיות על המקלדת לא נמצאות במקום שלהן! אז בשני בבוקר אחרי שכל סוף השבוע לא יכולנו לעשות כניסה מסודרת לגואדלופ (שאליה שייכים גם האיים הקטנים Iles des saintes), אסף ואני הלכנו לבניין העיריה, שם ישב פקיד שסובב אלינו את המחשב ואמר לנו למלא את הפרטים. כמו שכבר רשמתי בהתחלה,  המקלדת היתה צרפתית אז לקח קצת יותר זמן למלא את הפרטים. הסברנו לו שיש איתנו אנשים שהגיעו בהפלגה עם הסירה שלנו מדומיניקה אבל עוזבים בגואדלופ אז איך מתייחסים לזה בטופס הכניסה/יציאה. התשובה הפשוטה היתה שלא מתייחסים לזה. לא צריך חותמת בדרכון ולא צריך שום הוכחות שהם נכנסו לגואדלופ, וכך באמת היה. כדי להקל על טוביה ונעמי שטסו למחרת בבוקר מגואדלופ ועל חנה שטסה גם היא משם יום אחריהם, החלטנו להפליג לדרום גואדלופ לעיר Gosier הקרובה לשדה התעופה.

בערב האחרון של טוביה ונעמי איתנו בישלנו ארוחת ערב מצוינת בג'ינג'ה. על הבישולים של נעמי שמעתי כבר ממש מזמן והגיע הזמן לטעום. נעמי ואסף ביחד במטבח זו היתה חגיגה אמיתית. בנוסף כמו צרפתים שתינו בקבוק יין וכולם היו שמחים.

למחרת נשארנו אסף, חנה ואני והכרזנו על יום מנוחה. למען האמת לא כל כך יכלנו לעשות משהו אחר חוץ מלנוח כי כל היום ירד גשם. גלשנו באינטרנט (איזה מזל שיש לנו אנטנה שעוזרת לנו לקלוט רשתות אינטרנט כמעט בכל מקום!), קראנו ספרים ונהננו מהמנוחה. למחרת בערב חנה עזבה. לא היה ב-Gosier רציף לשים את הדינגים אז בכל פעם שירדנו לחוף העלנו את דינגה לחוף וקשרנו אותה לעץ. בלית ברירה חנה (שכבר נהיתה אלופת דינגי) נאלצה לרדת ככה עם המזוודות והכפכפים לחוף (כדי שהנעליים לא ירטבו) וליווינו אותה למונית אחרי שבועיים מהנים ביחד בארבעה איים - מרטיניק, דומיניקה, הסיינטס וגואדלופ, הרבה אוכל מצוין ופונץ' פסיפלורה ופינה קולדה!

מכיוון שמיהרנו קצת (ביחס לקצב שלנו) בין האיים, הרגשנו שלא מיצינו את הסיינטס ואת דומיניקה ורצינו להפליג לשם בחזרה. בשישי בבוקר יצאנו קודם כל ל-Point-a-pitre, עיר הבירה של גואדלופ שבה יש גם מרינה כי רצינו למלא את מיכלי המים. נקשרנו לרציף התדלוק ופתאום יצאו מכל עבר יאכטות שעליהן אנשי עסקים רוסיים שלא ממש יודעים איך להפליג ולא יודעים שאין צורך לשים "פול גז" קדימה ואחורה, לא מתחשבים בכיוון הרוח וגם לא בעובדה שיש מסביבם הרבה יאכטות אחרות. אני הייתי בתוך הסירה ופתאום שמעתי את אסף צועק לי - "ליאת, מהר, גנץ'" (גנץ' - מעין מוט ארוך שנועד לתפוס חבלים או לחילופין במקרה הזה להרחיק יאכטה של רוסים מאיתנו). עד שהגעתי אסף כבר דחף אותם עם היד. הם היו מאחורינו ברציף התדלוק וניסו לצאת קדימה אבל לא חשבו על זה שהרוח תפיל אותם עלינו. אחרי המקרה הזה היו עוד כמה מקרי "כמעט" ביניהם לבין עצמם ובין יאכטות אחרות. שקלנו למלא גם דיזל אבל החלטנו לצאת משם כמה שיותר מהר לפני שבאמת יגרם נזק. (דרך אגב, אין לי בעיה עם רוסים באופן כללי, כל המשפחה שלי משם, פשוט אלו היו טיפוסים מיוחדים).

עגנו מחוץ למרינה לכמה שעות, קנינו כמה דברים שהיינו צריכים בשנדלרי המצוין שבמרינה ובצהריים הפלגנו לכיוון Iles des saintes. תחילת ההפלגה היתה מצוינת, רוח טובה, הפלגנו מהר אבל אחרי שעתיים בערך ראינו את הענן מתקרב אלינו וידענו שהוא לא יהיה סימפטי. הוא הביא איתו רוח חזקה מהכיוון ההפוף ואז לא היתה רוח בכלל ובמשך שעתיים בערך היינו בתוך ערפל ורק כשהתקרבנו לאיים הקטנים התפזר הערפל ועבר הענן ואז ראינו בערך מייל מאיתנו את הייקו, החבר הגרמני שלנו מלאס פלמס שממנו קנינו את האופניים המתקפלים שלנו. קבענו איתו מראש באותו יום בערב בסיינטס אחרי שלא התראינו יותר משלושה חודשים, אבל זה היה נחמד לראות אותו תוך כדי הפלגה. מדהים שהוא היה די קרוב אלינו אבל הענן שהיה מעלינו לא היה מעליו והיתה לו רוח מצוינת כל הדרך. הגענו לסיינטס רגע לפני החושך אבל זה לא הטריד אותנו כי כבר היינו שם לפני כן והכרנו את המפרץ.

למחרת בבוקר קודם כל העברנו את ג'ינג'ה מייל אחד דרומה למפרץ אחר שלפי הספר יש שם אתר צלילה נחמד. ארגנו את ציוד הצלילה שלנו (כולל המיכלים הזוהרים היפים שלנו), ירדנו למים, שחינו קצת על הגב לקצה המפרץ וירדנו לצלול. הצלילה היתה באמת מאוד יפה וזו היתה התחלה מצוינת ליום. אחרי שחזרנו למפרץ שנמצא מול העיר שטפתי את ציוד הצלילה (אני מקפידה לשטוף אותו אחרי כל צלילה למרות שאנחנו מוגבלים במים) ואז הייקו בא אלינו והשלמנו פערים של כמה חודשים. אחר הצהריים שמנו את מיכלי הצלילה למילוי במועדון צלילה ועד שהמיכלים היו מוכנים ראינו תחרות של מפרשיות קטנות מקומיות ואכלנו גלידה.

למחרת בבוקר התכוונו לעזוב לדומיניקה, כבר ארגנו את כל הסירה וממש רגע לפני שהנענו את המנוע כדי להרים את העוגן ראינו בכניסה למפרץ סירה של שוודים שאנחנו מכירים עוד מלאס פלמס ונפגשים איתם כל הזמן במקרה - בברבדוס, בטובגו קיס, בדומיניקה ועכשיו כאן. החלטנו להישאר יום נוסף כדי להיות איתם וחיכינו שהם יעגנו כדי להגיד להם את זה. אבל הם לא עגנו כל כך מהר, הם נתנו לנו ולכל המפרץ "שואו" כשהם נכנסו עם המפרשים ברוח של בערך 15 קשרים עם משבי רוח של 20 קשרים לתוך המפרץ והסתובבו בין כל היאכטות (היה די עמוס) כדי למצוא לעצמם מקום לעגון. הם עשו סיבובים ומהפכים בתוך המפרץ, צמצמו את החלוץ, פתחו אותו בחזרה במשך רבע שעה בערך עד שהם הורידו את העוגן ומיד גלגלו את החלוץ ואז את הראשי. העוגן של הייקו (שלא הכיר את השוודים) נגרר קצת לפני שהם הגיעו למפרץ והתחילו את ההצגה אז הוא הרים אותו והסתובב עם מנוע במפרץ כדי לחפש מקום אחר. הם אמרו שהוא קצת הפריע להם בדרך ובסוף הם זרקו את העוגן לא כל כך איפה שהם התכוונו ועגנו קצת קרוב מדי ליאכטה אחרת אז הם נאלצו בסופו של דבר להרים את העוגן כשהם כבר היו ממונעים ולעבור למקום אחר. בכל מקרה התרשמנו מאוד מהכניסה שלהם, בדרך כלל היאכטות מגיעות למפרץ וקצת לפני שנכנסות לאזור שבו עוגנות כל היאכטות מגלגלים את המפרשים ומניעים את המנוע.

le-saintes_Medium

Last Updated on Monday, 28 March 2011 22:55
 
<< Start < Prev 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Next > End >>

Page 8 of 24