Follow Jinja_sailBoat on Twitter

Sponsored Links


Designed by:
SiteGround web hosting Joomla Templates
Jinja
מה עושים שבוע בגיברלטר? PDF Print E-mail
Written by Liat   
Sunday, 17 July 2011 15:59

הגענו אחרי שמונה ימי הפלגה לגיברלטר. הראות לא היתה כל כך טובה, את החוף של מרוקו לא ממש יכלנו לראות אבל ככל שהתקרבנו למפרץ שבו נמצאת גיברלטר החוף התחיל להתבהר. רצינו לעגון מחוץ למרינה אבל כשהתקרבנו ראינו שאין אף יאכטה שעוגנת אז נכנסנו למרינה. קראנו להם בקשר, הם כיוונו אותנו למקומנו במרינה והיאכטה שמיד ראינו מולנו היתה של החברים שלנו Pegasus. אחרי יום שני שנפגשנו באמצע האוקיינוס כדי להעביר להם שמן למנוע כבר היינו די בטוחים שלא נראה אותם שוב והנה שוב אנחנו נפגשים. אחר כך הם סיפרו לנו שהסיבה שהם עצרו כאן היא בגלל הבעיה במנוע. והסיבה שאנחנו עצרנו כאן (גם אנחנו התכוונו להמשיך קצת הלאה) היא כדי לתקן את ההגה האוטומטי.

כשהגענו Pegasus לא היו על הסירה שלהם ותוך כדי ארגונים, שטיפת הסירה וסידורים אחרים הם הגיעו ולא ראו אותנו. קראתי להם "P-e-g-a-s-u-s!" ומיד שתי הבלונדיניות החמודות הסתובבו, ראו אותנו וצעקו "J-i-n-j-a!". היינו ביחד כל אותו ערב, אלי הקטנה (בת 9) רצתה ללכת למסיבה הרועשת שהיתה במרינה ולא הבינה למה צריך לשלם 25 פאונד לבנאדם ולמה אין כניסה מתחת לגיל 17. זה לא נשמע לה הגיוני שלא מרשים לילדים לרקוד ושצריך לשלם הרבה כסף על זה שמשמיעים מוזיקה בשביל לרקוד (צודקת, לא?). הבנות הראו לנו את כל הדברים שהן הכינו בהפלגה, ישבנו עם ההורים שלהן עד שתיים בלילה ולמחרת בבוקר הם עזבו לכיוון מרסיי שבצרפת כדי למכור את הסירה ולחזור לעבודה, לבית הספר ולגור בבית שהם בנו בעצמם.

אחרי שהם עזבו לקחנו את האופניים ויצאנו לתור באזור במקומות שלא הגענו אליהם בפעם הקודמת שהיינו בגיברלטר. גיברלטר היא טריטוריה בריטית שגודלה פחות משבעה קמ"ר. דוברים כאן אנגלית ולרוב גם ספרדית בגלל הקרבה לספרד והמטבע הוא פאונד אבל על השטר מודפס שזה פאונד של גיברלטר. קרוב למרינה שבה אנחנו קשורים נמצא מסלול ההמראה/נחיתה של המטוסים. המסלול מתחיל מעל הים ממש צמוד למרינה וההמשך שלו הוא הכביש שבו נוסעים רכבים מגיברלטר לספרד. כשממריא או נוחת מטוס, שוטרים עוצרים את תנועת הרכבים והולכי הרגל והמטוס יוצא לדרכו. תופעה מעניינת. בכל פעם שעובר מטוס כולם עומדים לצפות איך הכביש הופך למנחת מטוסים. עברנו את מנחת המטוסים ואת שדה התעופה, הראנו דרכונים בביקורת גבולות והופ.. אנחנו בספרד בעיירה שנקראת לה לינאה. בדקנו את מחירי המרינה שם, ראינו שפחות נוח ואין הבדל משמעותי במחיר ומשם חזרנו לגיברלטר מייד לסופרמרקט הגדול. מכיוון שיש הרבה יהודים כאן יש מוצרים של אסם ועוד כמה מוצרים כשרים. הצטיידנו בשקדי מרק של אסם (לא שאפשר לאכול מרק בחום הזה אבל בכל זאת תמיד טוב שיהיה) וסיימנו את טיול האופניים שלנו בחזרה במרינה.

ביום רביעי ניסינו להגיע לעיירה Ronda שנמצאת במרחק הליכה, אוטובוס ואז רכבת מכאן. לא החלטנו מספיק מראש שאנחנו אכן רוצים להגיע לשם באותו יום וכשכבר כן החלטנו הלכנו מהר מהר לתחנת האוטובוס בספרד וגילינו שאיחרנו בשתי דקות את האוטובוס שאיתו יכלנו להגיע לרכבת לרונדה. החלטנו לנסות את מזלנו בכל זאת ועלינו על אוטובוס לעיר הנמל Algeciras שנמצאת בצד השני של אותו מפרץ שבו נמצאת גיברלטר (עשרים דקות נסיעה בערך). כשהבנו שאין סיכוי להגיע לרונדה באותו יום שוטטנו ברחובות Algeciras, הגענו לשוק המקומי, קנינו פירות וירקות הרבה יותר זולים מאשר בגיברלטר וקנינו זיתים מרוקאים טעימים ואז התחלנו לבדוק אם יש לנו סיכוי להגיע למרוקו שנמצאת מאוד מאוד קרוב לכאן. שלחו אותנו לקונסוליה של מרוקו שהיתה ממש קרובה, חיכינו בתור רק כדי לגלות שמכאן ישראלים יכולים להוציא ויזה למרוקו רק בפריז.

למחרת התארגנו מספיק מוקדם כדי להגיע לרונדה. הנסיעה ברכבת ארכה שעה וחצי בנוף יפה. הגענו לרונדה, השגנו מפה ממודיעין התיירים שהיה עמוס בתיירים, עברנו גשר שנמצא מעל תהום ומשני הכיוונים צוקים יפים והגענו לעיר העתיקה. העיר באמת היתה יפה ושווה לבקר שם לכמה שעות, אבל זה קצת מרגיז שכל דבר שרוצים לראות (מוזיאון, כנסיה וכו') עולה 3-6 יורו לבנאדם והמסעדות יקרות (בשבילנו לפחות). אחר הצהריים חזרנו לגיברלטר והלכנו ישר לצפות ביום הראשון של אליפות אירופה ב-Show dance http://www.livestream.com/dancegibraltar (היום הוא היום האחרון של התחרות, גמר הבוגרים).

כשהגענו לכאן לפני כמה ימים ראינו שלטי פרסום של התחרות. נכנסנו לבדוק מה זה וזה נשמע לשנינו כמו משהו שאנחנו רוצים לצפות בו אם נשאר בסופ"ש בגיברלטר. בגלל שאנחנו מחכים להגה האוטומטי שלנו נשארנו כאן בסופ"ש וקנינו כרטיס לכל ארבעת ימי התחרות במחיר די סמלי. התחרות מתקיימת באולם ספורט, קצת מזכיר לי את גני תקווה גם במבנה של המקום וגם בתחושה של מקום קטן ונחמד. בהפסקות יש דוכני אוכל ושתיה בחצר, כל פעם יושבים באזור שלנו רקדנים ממדינה אחרת - נורבגיה, איטליה, פולין וכו'. יש לנו מקום קבוע ואנחנו (בעיקר אני) מרותקים לריקודים, הולכים בבקרים לרבעי וחצאי גמר ובערבים לגמר.

שאר המטלות שיש לנו לעשות בסירה יחכו... 

Last Updated on Sunday, 17 July 2011 16:43
 
כמה הפתעות בדרך מהאזורס לגיברלטר PDF Print E-mail
Written by Liat   
Monday, 11 July 2011 19:34

יצאנו כמתוכנן בשישי בבוקר חצי שעה אחרי החברים שלנו בקטמרן Pegasus. לפנינו היו 980 מייל עד גיברלטר. החלק השני והאחרון של חציית האוקיינוס האטלנטי מזרחה לכיוון הים התיכון.

כשאחנו מפליגים על מנוע אנחנו מהירים יותר מפגסוס אבל כשהם על מפרשים הם מהירים יותר מאיתנו. כשיצאנו לדרך לא היתה רוח, הדבקנו את הפער מפגסוס ועקפנו אותם. ראינו לוויתן די קרוב אלינו כמה שעות אחרי היציאה ובערב דיברנו בקשר עם פגסוס. למעשה לא קרה שום דבר מרגש בימים הראשונים של ההפלגה מלבד השיחות בקשר עם פגסוס. מדי פעם הצלחנו לתפוס אחד את השני בקשר גם כשכבר לא היה קשר עין. הסיבה שלא מאוד התרחקנו אחד מהשני בארבעת הימים הראשונים להפלגה היתה שתחזית מזג האוויר השתנתה וה"אין רוח" או "כמעט אין רוח" המשיך מעבר ליום הראשון. אנחנו היינו חלק מהזמן על מנוע וחלק מהזמן איטיים על מפרשים והם היו כל הזמן על מפרשים אבל בזיגזגים וככה נשארנו די קרובים.

מפגש באמצע האוקיינוס

ביום שני אחר הצהריים אחרי שכבר חשבנו שאיבדנו קשר איתם, פגסוס קראו לנו בקשר ואמרו שיש להם בעיה. הם הניעו את שני המנועים שלהם ואחד מהם מעשן ונוזל ממנו הרבה שמן. הם שאלו אם יש לנו שמן לתת להם. אמרנו להם שכן, החלפנו מיקומים, הם היו רק 14 מייל צפון מזרחית אלינו וקבענו שהם יפליגו דרומה ואנחנו נמשיך מזרחה ונדבר בעוד שעה. אחרי שעה כבר ראינו אותם וסיכמנו בקשר שניגש אליהם מאחור, הם יזרקו חבל ובקצה שלו פנדר כדי שיצוף, ביקשו שנתפוס אותו ונחבר אליו את השמן (לא רצינו להיקשר אחד לשני כי היו קצת גלים). קודם כל שמחנו לראות אותם שוב כי לא חשבנו שיצא לנו לראות אותם פעם נוספת (הם התכוונו להפליג ישירות לאיין הבלאריים ולא לעצור בגיברלטר).

אני הייתי על ההגה, אסף הלך לחרטום עם השמן ועם גרנולה שהכנתי ושמתי בשקית אטומה כדי להעביר להם. ניגשתי לפנדר, הוא תפס אותו בעזרת גנץ', לקח את האננס שהם שלחו לנו ושלח בחזרה את החבל. הבנות מחאו כפיים, השמן הגיע בשלום ליעדו וכולם היו מרוצים. הפלגנו עוד כמה דקות אחד ליד השני, הבנות הראו לנו את היצירות האמנותיות שהן הספיקו לעשות בהפלגה, דיברנו קצת וכל אחד פנה לדרכו.

ההגה האוטומטי התעייף

המשכנו להפליג על מנוע ובאמצע הלילה אסף העיר אותי כי ההגה האוטומטי הפסיק לעבוד. שוב. זה קרה כבר כמה פעמים וכל פעם אסף הצליח לתקן אותו זמנית. בהורטה ניסינו להפעיל את האחריות שלו אבל לא היה במלאי את החלק שאנחנו צריכים בכל האזורס ובכל פורטוגל. באותו לילה אסף ניסה וניסה לתקן וזה כבר היה אבוד. זהו, אין הגה אוטומטי. למזלנו הרב יש לנו הגה רוח שעובד מעולה (טפו טפו טפו) אבל כשאין רוח אנחנו צריכים את ההגה האוטומטי, במיוחד כשאנחנו מפליגים רק שנינו. זה מאוד מעייף להיות כל הזמן על ההגה כשאין היגוי אוטומטי.

מי היה מאמין?

אחרי כמה שעות שהיינו הגה אוטומטי אנושי עלתה קצת הרוח ואסף פתח את המפרשים. הפלגנו במהירות נחמדה של 4 קשרים וקצת אחרי שהחלפתי אותו בבוקר המהירות ירדה בערך ל-3 קשרים ונשארה ככה עד אחר הצהריים. חשבנו שאולי יש זרם חזק יותר מולנו. כשהמהירות ירדה לפחות משני קשרים רצינו לגלגל את החלוץ ולהניע את המנוע, אז אסף הלך לירכתיים כדי לנטרל את ההגה רוח ופתאום אמר: "עכשיו אני מבין למה היינו כל כך איטיים". הסתכלתי לאן שהוא הסתכל וראיתי שאנחנו סוחבים רשת גדולה וכבדה. לא פלא שהיינו איטיים. בשניה הראשונה ראיתי מה עובר לאסף בראש - "אני לא מאמין שאני צריך להיכנס עכשיו למים הקרים באמצע האוקיינוס כדי לשחרר את הרשת הזו", אבל אני הצעתי שקודם כל ננסה לשחרר אותה עם גנץ' כי לשחרר רשת כזו בצלילה זה יכול להיות מאוד מסוכן ולדעתי זה היה צריך להיות המוצא האחרון. למזלנו תעלול הגנץ' עבד. אסף משך את הרשת בעזרת הגנץ' לכיוון החרטום והיא השתחררה. היא כנראה התלבשה על הקיל מתישהו בבוקר. מעניין איזה דייג איבד את הרשת שלו?

המשכנו להפליג על מפרשים, המהירות עלתה בחזרה ולקראת הערב הרוח התחזקה קצת והיינו מהירים.

מתנה לנפטון

כשהיינו עם גליה היא גילתה לנו מנהג נוסף של ימאים שלא הכרנו עד עכשיו. כשחוצים אוקיינוס ומגיעים לאמצע הדרך אומרים תודה לנפטון, אל הים. אחרי סיפור הרשת ראינו שעברנו 490 מייל, כלומר חצי מהדרך. אסף רצה לשתות כוסית רום לכבוד המאורע. אני לא רציתי לשתות אז אסף הציע שנעשה לחיים, נגיד תודה לנפטון ואז הוא ישתה את הרום שלו ואני אתן את שלי במתנה לנפטון אז זה מה שעשינו. שפכנו את כוסית הרום שלי לים.

מתקרבים לחוף הפורטוגלי ולגיברלטר

מיום שלישי בערב היתה לנו רוח טובה, למעשה אלו רוחות הסחר הצפוניות של החוף הפורטוגלי. אלו אמורות להיות רוחות של 15-20 קשרים (בפועל היו הרבה משבי רוח של 25 קשרים). התקדמנו מהר מאוד ותוך כדי ההתקדמות ספרתי את מספר האיים שהיינו בהם מאז שיצאנו מהארץ (חמישים וארבעה!) ופתאום הבנתי שזו הפעם הראשונה אחרי תשעה חודשים שאנחנו מפליגים לעבר יבשת ולא לעבר אי.

התקרבנו לנתיב השייט של אוניות מגיברלטר ולגיברלטר. זה ממש מדהים לדעתי לחשוב על כל תנועת האוניות האלה שמעבירות סחורות בכל העולם. בזכות מקלט ה-AIS שלנו אנחנו רואים באיזה מרחק כל אוניה תעבור מאיתנו כך שכשיש עשרות אוניות מסביב זה מפחית את הסיבוכיות של ההתחמקות מהן וזה גם מאפשר לנו לראות פרטים מעניינים עליהן, בעיקר לאן הן מפליגות.

קצת פרטים טכניים: מיום חמישי בערב הגלים נהיו גבוהים יותר, קצרים יותר והרוח הגיעה עד 35 קשרים, כנראה שאלו כבר היו השפעות של החוף כי בתחזית היו צפויות רוחות של עד 22 קשרים. כבר היינו עם מפרש ראשי מצומצם וחלוץ מצומצם אבל צמצמנו אותו עוד יותר. ביחד עם הזרם מהאוקיינוס האטלנטי לכיוון הים התיכון היינו במהירות של 7 קשרים (מאוד מהר בשביל ג'ינג'ה) ובתוספת הגלים היה קשה לשמור על כיוון (ההגה רוח כבר לא החזיק בשלב הזה), אז החלטנו להוריד לגמרי את המפרש הראשי. ההבדל היה עצום. אמנם היינו יותר איטיים, אבל ההגה רוח החזיק, הסירה פחות הושפעה מהגלים וממשבי הרוח החזקים (35 קשרים) והתחושה היתה טובה יותר. קיווינו שכשנעבור את השפיץ של פורטוגל הגלים ירדו והרוח תרגע אבל זה לקח עוד כמה שעות. הגלים באמת ירדו לקראת הבוקר אבל הרוח המשיכה להיות בערך 30 קשרים מהצד עד יום שישי בלילה. 

ושוב מי היה מאמין?

בשבת לפנות בוקר הרוח נרגעה, פתחנו בחזרה את המפרשים כדי להיות מהירים יותר ולנסות להגיע לגיברלטר לפני החושך. נשארנו צפונית לנתיבי השייט כך שלא היתה הרבה תנועה באזור שלנו. ראינו עוד כמה מפרשיות בדרכן לגיברלטר או מגיברלטר ומשעות הבוקר כבר ראינו את החוף. הרוח הפסיקה לגמרי, הנענו את המנוע ושוב היינו ההגה האוטומטי של עצמנו עד שהגענו לגיברלטר.

עברו שמונה ימים מאז שיצאנו מהאזורס והגענו לאירופה! זו היתה הפלגה מהירה יחסית אלינו וג'ינג'ה קבעה שיא חדש של 150 מייל ביום באחד מימי ההפלגה. מי היה מאמין שכבר עברו תשעה חודשים מהפעם הקודמת שהיינו כאן לפני שיצאנו לחציית האוקיינוס לכיוון הקאריביים?

Last Updated on Monday, 11 July 2011 19:53
 
חוזרים לסאו מיגל PDF Print E-mail
Written by Liat   
Monday, 11 July 2011 15:43

אחרי סוף שבוע עמוס בארועים בטרסירה הפלגנו לאי סאו מיגל. הסיבה שרצינו להפליג לשם היא נוסטלגיה. לפני ארבע שנים כשהפלגנו כצוות מהקאריביים לאזורס הגענו לסאו מיגל אחרי הסערה הרצינית ויומיים אחרי שהגענו החלטנו שאנחנו עוזבים את הסירה ושוכרים דירה לחודש בעיר פונטה דלגדה. טיילנו באי, אסף הציע לי נישואים שם והיו לנו הרבה זכרונות טובים מהאי, אז רצינו לחזור.

ההפלגה מטרסירה לסאו מיגל (95 מייל) היתה כיפית עם ים כמעט שטוח ורוחות טובות מהצד, היינו מהירים והגענו הרבה לפני הצפוי. בבוקר, בשעתיים האחרונות לפני ההגעה בערך הרוח נחלשה וראינו מאחורינו קטמרן. כמה דקות אחרי שנקשרנו ליד רציף הקבלה במרינה הגיע גם אותו קטמרן Pegasus, על ההגה האבא, עם החבלים האמא, ועם פנדרים להגנה בצדדים שתי ילדות בלונדיניות שובות לב. עזרנו להם להיקשר, הלכנו למשרדי המרינה לעשות צ'ק אין וגם בוריס האבא עם שתי הבנות ריטה (בת 13) ואלי (בת 9) הגיעו והתחלנו לדבר ולקשקש. הם מגרמניה, קנו את היאכטה באנגליה לפני שנה ויצאו כל המשפחה להפליג עד הקאריביים ובחזרה לתוך הים התיכון כדי למכור את הסירה.

לפעמים מכירים אנשים ויש "קליק" כבר מהרגע הראשון. ככה היה איתם, והצטערנו שלא פגשנו אותם מוקדם יותר. אחרי שכל אחד פנה למקומו במרינה החדשה (שלא היתה קיימת לפני 4 שנים) באנו אליהם לראות את הקטמרן, הוזמנו לארוחת בוקר קלילה ולמרות שכולם היו עייפים מהפלגה הלילה (חוץ מהבנות שישנות כל הלילה) היינו אצלם עוד כמה שעות. אלי עשתה לי סיבוב בסירה מלא בידע והסברים (האנגלית שלהם טובה מאוד), ריטה שלפה את הקלידים שמשמשים אותה כפסנתר בשנה שבה הם נמצאים על היאכטה ואז עלתה הצעה לעשות קונצרט באחד מהערבים ואני הצעתי להכין עוגה לקונצרט.

אחר הצהריים אסף ואני הלכנו לכל המקומות שבילינו בהם הרבה זמן כשהיינו באי לפני ארבע שנים. הלכנו לדירה שבה גרנו מול הים ולעוד כמה מקומות, זכרנו די במדויק איפה נמצא כל דבר ונראה ששום דבר לא השתנה (חוץ ממקום האינטרנט שבילינו בו הרבה ונסגר).

בהמשך השבוע הייתי חולה ולא יכלתי להנות יותר מדי מהמקום, אבל הקונצרט היה מצוין. לקונצרט הוזמנו גם אבא ובן מסירה אחרת ועוד גבר שמסיים עכשיו את הסיבוב השני עם היאכטה שלו מסביב לעולם כסירת צ'רטר, כלומר לכל קטע מהדרך מצטרפים אליו אנשים בתשלום. כנראה שהיו לו במהלך השנים הרבה ילדים על היאכטה כי אחרי שריטה ואלי ניגנו בפסנתר הוא ניגן בגיטרה ושר שירי ילדים, כנראה משעשעים (בגרמנית). התגובות על הבראוניז שהכנתי לקונצרט היו "Fantastic" (ריטה) ו-"Wowy wowy wowy wowy good!" (אלי), למרות שאני חשבתי שהם היו כמה דקות יותר מדי בתנור.

מאותו רגע אימצנו את ה-"Wowy wowy wowy" של אלי לכל דבר שהוא ממש ממש משהו.

כל הימים שהיינו בסאו מיגל דנו בינינו ועם Pegasus מתי לצאת לדרך לכיוון גיברלטר (זה היה גם היעד שלהם). ראינו שאם נצא בשישי בבוקר נצטרך למנע יום אחד ואז תגיע רוח טובה והחלטנו כולם לצאת ביחד בשישי בבוקר.

Last Updated on Tuesday, 12 July 2011 08:19
 
ג'ינג'ה הופכת לסירת מרוץ PDF Print E-mail
Written by Liat   
Friday, 24 June 2011 13:08

אחרי שבמשך כמה ימים כל יום אמרנו "מחר אנחנו עוזבים את פאיאל" (לפחות נשארנו עקביים, כל יום אמרנו אותו דבר) סוף סוף הלכנו לעשות צ'ק אאוט ביום רביעי בצהריים. במשרד ה-Immigration שאלו אותנו לאן אנחנו מפליגים ומתי וענינו שלאי Terceira ושאנחנו יוצאים אחר הצהריים. שאלו אותנו אם אנחנו מצטרפים לרגטה (מרוץ) וענינו שלא. שאלו אותנו למה? וענינו שאנחנו לא סירה מהירה, והם פשוט שכנעו אותנו שזה כיף וזה לא משנה שאנחנו לא מהירים ושכדאי לנו להצטרף.

אסף ואני הסתכלנו אחד על השני ואמרנו - למה לא? הלכנו להירשם במועדון השיט של הורטה, שילמנו 10 יורו, קיבלנו מדבקות ודגלים לשים על ג'ינג'ה כדי שידעו שאנחנו חלק מהמרוץ וגילינו שההשתתפות נותנת לנו שלושה לילות חינם במרינה בטרסירה. כבר שווה את ההשקעה. משם מיהרנו לפגוש את גליה, קבענו איתה לארוחת צהריים לפני שאנחנו עוזבים. סיפרנו לה שאנחנו יוצאים בשעה 19.00 כחלק מהמרוץ וכמובן שהצענו לה להצטרף אלינו. אחרי כמה בדיקות ומחשבות גליה החליטה להצטרף אלינו ולחזור במעבורת להורטה אחרי שנגיע. שמחנו מאוד כי זו הזדמנות מצוינת ללמוד משייטת טובה וחוץ מזה אנחנו ממש נהנים איתה אז כולם היו שמחים.

בשעה 18.40 יצאנו לכיוון קו הזינוק. הפעם היחידה שבה השתתפנו בתחרות לפני היתה בסנט לוסיה בקאריביים כצוות על סירה אחרת. למרות זאת, הטקטיקה שלנו לחציית קו הזינוק היתה די טובה. אמנם היינו אחרונים אבל זה מה שתיכננו.

יצאנו לדרך מלאי מוטיבציה. היו שלוש אפשרויות - לעבור מדרום לאי פיקו, בין האיים פיקו וסאו ז'ורז' או מצפון לאי סאו ז'ורז'. דיברנו עם כמה מקומיים לפני שיצאנו לדרך, שקלנו את האפשרויות והחלטנו להפליג מצפון לסאו ז'ורז'. קצת יותר ארוך מאשר בין שני האיים, אבל הרוח היתה אמורה להיות טובה. בשעה הראשונה היינו ממש מהירים, ממוצע של 7 קשרים. גליה קיבלה הודעה לטלפון מאחד מהמשתתפים (שכמעט תמיד מנצח) שלמרות מה שאמר לנו לפני כן, כן כדאי לעבור בין האיים כי כן צפויה שם רוח אם נצמדים לסאו ז'ורז'.

azores-islands-map

חצי שעה לאחר מכן - גשם, אין רוח ואם יש היא לוקחת אותנו בחזרה לפאיאל. אז הגיע השלב שבו תהיתי למה הצטרפנו למרוץ. במשך שעתיים ניסינו להתקדם לאט לאט (בין אפס לקשר וחצי). לכל היאכטות שבחרו בטקטיקה של להפליג בין שני האיים היה מפרש כלשהו לרוחות חלשות, ולכן הם הצליחו להתקדם ולהגיע לאזור שבו כן יש רוחות טובות, אבל לנו אין. אסף רצה להמשיך במרוץ, אבל גליה ואני כבר מזמן היינו בעד מנוע. ובסופו של דבר הנענו את המנוע.

יופי, מתקדמים לכיוון טרסירה. אחרי 20 דקות - המנוע נכבה מעצמו. אוף... זה קרה רק פעם אחת בעבר כשהפלגנו בסיציליה, אז הפעם אסף ידע מה הבעיה. אבל למשך חצי שעה בזמן שאסף טיפל בבעיה (בקטריות ממיכל הדלק סתמו את הפילטר הראשוני) הטלטלנו בגשם בלי לזוז והתחלנו להתגעגע ל-Peter sport cafe בהורטה. היינו עדיין רק 10 מייל משם (אחרי 4 שעות של המרוץ!).

בשתים עשרה בלילה התפזרנו כדי לנוח. אסף היה במשמרת על מנוע ובסוף התחילה רוח והוא פתח את המפרשים. בשעה שתיים וחצי גליה ואני החלפנו אותו. מעט אחרי שהתחלנו את המשמרת שלנו הפסיקה הרוח ושוב הפלגנו על מנוע ואז שוב חזרה הרוח. כיבינו את המנוע, פתחנו את המפרשים והתחלנו להפליג במהירות די יפה.

כבר יצאנו מהמרוץ כמובן אבל זה לא שינה לנו שום דבר. מאותו רגע פשוט נהננו מההפלגה. עבדנו לא מעט כי הרוח השתנתה הרבה בכיוון ובעוצמה, אבל המשמרת לילה הזו היתה פשוט מעולה. למדתי מגליה דברים שקשורים למפרשנות שזה בונוס עצום. כששמענו את ההרצאה של גליה בארץ לפני שנה וכמה חודשים והוקסמנו מהבחורה הזו מעולם לא חשבתי שאני אזכה להפליג איתה. וחוץ מזה, קשקשנו הרבה כל המשמרת כמו שתי בחורות... מזל שזה לא מפריע לאסף לישון.

ואז דיברנו על זה שלא רואים הרבה דולפינים כשמפליגים בלילה ופתאום הגיע דולפין וקפץ ליד הסירה בחושך. אמרתי לגליה שדולפינים וכוכבים הם שני דברים שנותנים לי הרגשה טובה בים. ואת שניהם ראינו באותו רגע. בבוקר שוב ראינו להקה גדולה של דולפינים וכשהתקרבנו לאי Terceira וחשבנו שהגענו הרבה אחרי כולם, ראינו יאכטה עם ספינקר מתקרבת גם היא לכיוון Angra do heroism ששם נמצאת המרינה, ראינו את המדבקה של המרוץ על היאכטה שלהם ואז הם עקפו אותנו. נכנסנו אחרונים למרינה בשעה 12.00, קיבלו את פנינו מאוד יפה וסיפרו לנו שהמנצחים (אותו אחד ששלח הודעה לגליה) עברו בין שני האיים.

הגענו לטרסירה עייפים אך מרוצים, אכלנו שקשוקה שאסף הכין והלכנו לישון כדי להיות ערניים בערב בפסטיבל San Joaninas המסורתי.

Last Updated on Friday, 24 June 2011 15:00
 
לוויתנים, מסורת וחברים בהורטה PDF Print E-mail
Written by Liat   
Tuesday, 21 June 2011 13:58

יבשה! ביום ראשון בשעה שמונה בבוקר אחרי ארבע שעות שינה בלבד העירו אותנו כי בלילה אמרו לנו להיקשר ליד רציף התדלוק ובבוקר הגיעה יאכטה גדולה לתדלק. התעוררנו למראה המון תרנים. מה זה? איפה כולם היו כשחצינו את האוקיינוס? קשה להאמין שהרבה מהיאכטות היו מסביבנו ולא ראינו אפילו אחת כל החציה. רציף הקבלה הארוך היה מלא ביאכטות שהגיעו בימים האחרונים אחרי חציית האוקיינוס, היאכטות קשורות דופן לדופן שלוש או ארבע אחת ליד השניה כי המרינה יחסית קטנה. קטנה עם אווירה כל כך מיוחדת. שמענו שיש מרינות אחרות גדולות וחדשות באזורס שנשארות כמעט ריקות כי כולם רוצים לבוא דווקא לכאן.

נכנסנו לעשות צ'ק אין בארבעה משרדים אחד אחרי השני וכולם היו כל כך נחמדים ועוזרים ומחייכים. קבלת פנים מדהימה אחרי כמעט 24 ימים בים. לפני שעברנו למקום שנתנו לנו במרינה רצינו למלא דלק והשעה היתה 12:50 כשעשר דקות לאחר מכן האיש של הדלק (ככה אנחנו קוראים לו מאז כשאנחנו רואים אותו ברחבי הורטה מפעם לפעם) היה אמור לצאת להפסקת צהריים, אבל הוא כנראה לא היה מסוגל לסרב לנו וויתר על הפסקת הצהריים כי אחרינו עוד ועוד סירות שרק הגיעו מילאו גם את המיכל שלהן.

אחרי שעות של שיחות בסקייפ עם המשפחה, הלכנו ל-Peter café sport המפורסם. כמעט כל מי שמגיע לכאן אחרי החציה מוצא את עצמו די מהר בקפה ספורט של פיטר, אוכל את הארוחה הטובה הראשונה אחרי חציה (זו לא המסעדה הטובה ביותר בעיר, אבל זה המקום עם האווירה הכי טובה). כמה דקות אחרי שהגענו לשם הגיעו זוג שוודים בערך בגילנו שאנחנו מכירים מהקאריביים. הם יצאו ארבעה ימים לפנינו מסנט מרטין ולא ידענו אם כבר הגיעו או לא. ישבנו איתם ועם עוד שוודי שחצה לבד והחלפנו חוויות. גילינו שגם להם היו יומיים-שלושה לא נעימים בדרך. הצלבנו זמנים ומיקומים וגילינו ששמענו את השוודי שהפליג לבד מדבר בקשר עם אונית משא מתישהו במהלך החציה. לא ראינו אותו בדרך אלא רק שמענו אוניה מדברת עם מפרשית ואז גילינו שזה היה הוא. עולם קטן...

עוד לפני שהגענו לאזורס קראנו בספר שיש הרבה לוויתנים באזור, אבל לא ראינו אותם בדרך וכשהתקרבנו לפאיאל היה חושך אז לא היה לנו סיכוי לראות אותם. החלטנו להצטרף לאחד מסיורי ה-Whale watching בתשלום. עברנו בין כמה חברות ובחרנו את זו שבה האנשים היו הכי נחמדים. ביום שישי בבוקר נפגשנו לתדריך של פדרו, ביולוג ימי שהסביר לנו על הלוויתנים (Sperm whales בעונה הזו) והדולפינים באזור האזורס. התדריך היה מרתק והיינו מוכנים לצאת לדרך. באי שבו אנחנו נמצאים פאיאל ובאי הקרוב אלינו פיקו יש תצפיתנים שמודיעים לחברות שמוציאות לסיורי הלוויתנים לאן לשוט כדי לראות אותם. התצפיתנים למעשה רואים את ה"שפריצים" שמוציאים הלוויתנים תוך כדי ההתקדמות שלהם. לוסיה שעובדת עם פדרו ראתה את הלוויתנים ממש מרחוק ודהרנו לעברם (היה נחמד עם סירה מהירה) ואז ראינו איך הם מתכוננים לצלילה (לעומק 1-3 קילומטרים!) וכשהם צוללים רואים את הזנב שלהם, שזה מה שכולם אוהבים לראות, אבל גם המעקב אחריהם היה חוויה. אחרי עשרה לוויתנים בערך שראינו עברנו לאזור אחר לראות דולפינים. הגיעה אלינו להקה ענקית של Common dolphins והם שחו וקפצו ליד הסירה. אנחנו מאוד אוהבים דולפינים וגם רואים הרבה פעמים כשאנחנו מפליגים, אבל בשלב מסוים כבר תשומת הלב עברה לילד בלונדיני חמוד שהיה איתנו על הסירה שהיה כל כך מאושר מהדולפינים וכל פעם שדולפין קפץ הילד צעק "בווווו". אחרי חצי שעה זו היה יותר אטרקטיבי מהדולפינים...

spermwhale

יש כאן מסורת של עשרות שנים בהורטה שיאכטות שמגיעות אחרי חצית אוקיינוס מציירות משהו על הקירות או הרצפה במרינה. אומרים שאם לא עושים את זה, זה מביא מזל רע... קודם כל כמה ימים עד שהחלטנו שהגיע גם זמננו לצבוע הסתכלנו וצילמנו ציורים שונים במרינה. גילינו שלושה דגלי ישראל ועוד ציור של חברים שלנו ג'ון ושירלי, זוג אמריקאים שפגשנו בקאריביים והיו כאן לפני שלוש שנים ועוד ציורים מושקעים יותר ופחות. אנחנו לא מוכשרים בציור אז החלטנו לעשות משהו פשוט, רק היה חשוב לנו שיהיה דגל ישראל ושהפונט של JINJA יהיה דומה לזה שרשום על הסירה. לסיום רשמנו את השמות שלנו בעברית ומה שמצחיק הוא שמאז כמעט כל מי שעובר ליד הציור שלנו ומסתכל עליו, אנחנו רואים אותו מסובב את הראש לכל הכיוונים ומצמצם עיניים טוב טוב כדי לנסות להבין מה רשום שם. כבר שאלו אותנו אם זה סינית. אז עשינו את זה, הצטרפנו למסורת המדהימה בהורטה.

Painting

תוך כדי הצביעה התחיל לדבר איתנו בחור צרפתי, דויד שהפליג במשך ארבע שנים עם המשפחה שלו מאירופה לקאריביים ועכשיו חוזר לצרפת אבל אישתו והילדים טסו בחזרה לאירופה והוא חיכה לצוות שלו שיגיע מקנדה. הוא הציע לנו להצטרף אליו ולדמיאן למחרת לטיול באי. הסכמנו בשמחה. למחרת בבוקר אספנו את דמיאן משדה התעופה. למרות שהוא נסע 18 שעות באוטובוס לשדה התעופה ועוד שתי טיסות מקנדה לכאן הוא היה הרבה יותר אנרגטי משולשתינו. אולי חציית אוקיינוס זה בכל זאת מעייף?? האי הוא וולקני ויש בו מכתש מרכזי שנראה כמו מכתש של הר געש שילדים מציירים (זו ההגדרה של אסף). טיילנו שעתיים מסביב למכתש וראינו בעצם את הים והמרחבים היפים הירוקים של פאיאל מכל הכיוונים. משם המשכנו לאכול במסעדה מקומית ולמקום ההתפרצות הגעשית האחרונה (ב-1958) שגרמה נזק גדול באי ובעקבותיה הרבה אנשים עזבו את האי. סיימנו את היום ליד חוף הים, שכל כך כל כך שונה מהקאריביים. החוף שהיה מלא באנשים היה עם חול שחור, שוב בגלל שהאי וולקני.

לא להתייאש מהכתבה הארוכה, עכשיו מגיע עוד חלק מעניין מאוד!

ביום ראשון בבוקר עשינו סיבוב במרינה וראינו יאכטה שאנחנו מכירים ששייכת לאישה בת 60 ומשהו מארגנטינה שחצתה את האוקיינוס לבד. פגשנו אותה בסנט מרטין, היא יצאה לכיוון ברמודה ומשם לאזורס אבל בדרך משם לכאן לא היה לנו קשר איתה. אז ראינו את היאכטה, הבנו שהיא הגיעה בשלום אבל היתה לא היתה על הסירה. בדרך החוצה מהרציף ראינו יאכטה מלאה במדבקות של ספונסרים שעומדת למכירה. סתם קראנו את המודעה ואז ראינו שהיא שייכת לגליה מוס.

לפני שיצאנו מהארץ היינו בהרצאה של גליה. היא המקסיקנית הראשונה שחצתה לבד את האוקיינוס. היא התכוננה לזה שבע שנים, למדה להפליג והשיגה ספונסרים ויצאה לפרויקט הזה שבו על כל 8 מייל שהיא עוברת משפחה ענייה תקבל בית במקסיקו. היינו מרותקים בהרצאה וגליה היא מסוג האנשים שקשה לשכוח.

כשראינו את הסירה שלה קראנו לה ולשמחתנו היא היתה שם. דיברנו המון, היא סיפרה לנו על פרויקט השיט האחרון שלה שהסתיים כאן ובזכותו כמה מאות ילדים במקסיקו יקבלו אוכל לשנתיים, הזמנו אותה לארוחת ערב ושוב הוקסמנו מהסיפורים. למחרת ישבנו בקפה ספורט איתה, עם האישה הארגנטינאית שחצתה לבד ועם עוד גבר ארגנטינאי שחצה לבד, שברנו את השיניים בנסיונות לדבר קצת ספרדית ומה שלא הצלחנו גליה תרגמה בשבילנו ועוד ערב נחמד הסתיים לנו.

cafesport

כל יום אנחנו אומרים - "מחר נעזוב את פאיאל" אבל כל יום משהו חדש קורה וקשה לעזוב... ובכל מקרה מזג האוויר כדי לחצות לגיברלטר עדיין לא טוב אז אנחנו עדיין כאן, נהנים מהחברים החדשים ומהורטה.

Last Updated on Tuesday, 21 June 2011 16:24
 
<< Start < Prev 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Next > End >>

Page 6 of 24