Follow Jinja_sailBoat on Twitter

Sponsored Links


Designed by:
SiteGround web hosting Joomla Templates
Jinja
מפרץ "מוגן" לא מוגן בקלימנוס PDF Print E-mail
Written by Liat   
Wednesday, 23 June 2010 06:30

ביום חמישי בבוקר אסף שכר אופניים ונסע לקצה השני של העיר לחנות בה מוכרים מצברים לכל הגולטים. הוא לא היה מרוצה מהמצברים שהיו שם, ובלית ברירה רכב למרינה כדי להזמין מצברים קוריאנים שיגיעו למחרת בבוקר במעבורת מפיראוס.

אחר הצהריים עידו ורוני הגיעו לקוס. הם לקחו דיל של טיסה ומלון והחליטו מראש שלא ישתמשו במלון ויפליגו איתנו. הלכנו לפגוש אותם ב-18.00 במלון שלהם, הם שלפו את בקבוקי המרטיני והוויסקי שקנו בדיוטי פרי בארץ, ושתינו קצת (חלקנו הרבה).

בערב הלכנו להסתובב במרכז העיר. עד שרוני ועידו הגיעו היינו כבר כמה ימים בקוס ולא הכרנו את הרחובות הקטנים הנחמדים שגילינו באותו ערב. אחרי שעידו התלבט הרבה אם לקנות ספוג טבעי או לא, ישבנו לשתות פראפה בבית קפה קטן מול הנמל.

קבענו לצאת למחרת בבוקר להפליג לכיוון האי קלימנוס, אבל לא לפני שהמצברים החדשים יהיו מותקנים. המצברים היו אמורים להגיע במעבורת של 5.30 בבוקר ולהגיע אלינו ליאכטה בשעה 07.00. ידענו שהרוח אמורה להתחזק משעות הצהריים ולא רצינו לצאת לכיוון קלימנוס מאוחר, אבל השעה 07.00 כבר עברה, וגם 07.15... בינתיים הלכתי למשטרה להחתים את הטרנזיט לוג שלנו ביציאה מהאי קוס. כשחזרתי, ראיתי שני מצברים חדשים בקוקפיט, ואסף כבר התחיל לעבוד על פרוק המצבר הישן (את השני הוא כבר ניתק כשהוא שבק חיים).

IMG_7386_Small

אחרי שעה בערך רוני ועידו הגיעו וגם אסף סיים להרכיב את המצברים החדשים, שאנחנו מקווים שיחזיקו לאורך זמן. נשאר רק לסדר את היאכטה להפלגה ולקנות בשר ובירות. עידו ורוני דאגו למשימה הזו, קצת התבלבלו בדרך אבל חזרו עם בירות קרות וסטייקים לערב.

זו היתה ההפלגה הראשונה שלהם מחוץ לגבולות הרצליה (הם הפליגו איתנו פעם אחת בארץ), ולשמחתנו הם נראו די מרוצים. רוני עברה לMode שיזוף, עידו מיד השתלט על עבודות החבלים, הרוח היתה מצוינת ובדיוק בכיוון שאפשר לנו להפליג ברוח קדמית כל הדרך. לקראת הצהריים התחזקה הרוח, צמצמתי את המפרש הראשי (בדרך כלל אסף עושה את זה), ובהמשך ההפלגה צמצמנו גם את החלוץ פעמיים, כי הרוח כבר הגיעה ל-20 קשרים עם משבים של 25 קשרים. לפני שהגענו לאי, הרוח השתגעה - נחלשה והגיעה מכיוון שונה כל פעם. החלטנו להיכנס למפרץ Vlychadia שנמצא קצת מערבית לנמל בקלימנוס. המפרץ מאוד מאוד יפה. בפיילוט בוק היה רשום שהמפרץ מוגן מרוחות מלטמיות. נכנסנו למפרץ וכבר אז הרגשנו שמרגישים הרבה יותר רוח בפנים מאשר בחוץ. היו עוד 3 יאכטות שעגנו שם, כך שלא היינו המשוגעים היחידים. וידאנו שהעוגן מחזיק טוב, אבל עדיין לא היינו שקטים לגמרי, אז כל הזמן מישהו נשאר על היאכטה.

אחרי שאסף, עידו ואני קפצנו למים להתרעננות, אסף ועידו לקחו את נעלי הטיפוס שלהם, ירדו לדינגי ושטו למפרצון קטן שהיה מוגן בתוך המפרץ הלא מוגן שהיינו בו. כמו שהם אמרו, הם קצת שיחקו בלטפס וחזרו מבסוטים אחרי שעה. אסף קרס לישון, אני הכנתי בצק לחלה לשבת, רוני נרדמה על עידו, ועידו ואני דיברנו ודיברנו. הרוח עלתה ל-30 קשרים על משבים של 35 קשרים, אבל העוגן החזיק. זו הרוח הכי חזקה שהיינו בה בעגינה עד אותו יום. הגענו למסקנה שכנראה שיש במפרץ הזה תיעול מההרים.

לקראת 19.00 קראתי לעידו למלאכת יצירת החלות. הוא עשה צמה אחת ואני צמה אחת, ובאמת הרגשתי כמו בגן (אנחנו מכירים מהגן).

P4100064_Small

נתנו לחלות לתפוח, אסף נשאר ביאכטה ואנחנו שטנו עם הדינגי לחוף היפה. הסתובבנו קצת בעיירה, שאין בה הרבה בתים וישבנו בבית קפה על הים.

חזרנו לקראת החושך והתחלנו להכין ארוחת ערב - לאפות את החלות, סלט, אורז וסטייקים. ישבנו לאכול בפנים כי הרוחות היו חזקות מדי. היתה ארוחה מצוינת והחברה היתה משובחת מאוד.

Last Updated on Wednesday, 23 June 2010 06:47
 
הצד הרועש של האי קוס PDF Print E-mail
Written by Liat   
Thursday, 17 June 2010 21:01

אחרי שאבישי עזב בשני בבוקר לקחנו לעצמנו יום מנוחה. כתבתי קצת כתבות לאתר, ישנו, קראנו ונחנו. ביום שלישי בבוקר, אחרי כמה ארגונים הרמנו את העוגן ויצאנו להפליג לצד השני של האי, לעיר קוס. לא כי מאוד רצינו, אלא כי היו לנו כמה סידורים - לקנות מצברים חדשים, להחליף גז וכו'. לפי התחזית היתה אמורה להיות לנו רוח מכיוון טוב של 15-20 קשרים, אידיאלי להפלגה.

בפעם הראשונה יצאנו מעגינה ללא מנוע. אני הייתי על ההגה, אסף הרים את המפרש הראשי מכיוון שבעגינה כבר עמדנו מול הרוח, ואז הסירה מתחילה להתקדם ואפשר להרים את העוגן. כמובן שהמנוע עבד ליתר בטחון וגם כדי שנוכל להשתמש בכננת העוגן כדי להרים את העוגן, אבל לא היה צורך להשתמש בו.

הרמנו את העוגן, תפסנו מפנה שמאלי, פתחנו גם את החלוץ והתחלנו להפליג. בשעה הראשונה של ההפלגה עברנו כמה כפרי נופש שיצאו מהם הרבה גלשני רוח והיתה באמת רוח מצוינת. ואז פתאום נעלמה הרוח. כנראה שהיתה הסתרה מהאי ולא היתה לנו ברירה אלא לגלגל את החלוץ ולהפליג על מנוע. כרגיל באופן קבוע מישהו מאיתנו שימש כהגה אוטומטי (עדיין לא התקנו את ההגה האוטומטי האמיתי שקנינו) והמשכנו ככה עוד שעתיים בערך. ראינו מרחוק שיש רוח "מעבר לפינה", באזור בו האי מסתיים ופתוח לצפון. תוך רגע היתה רוח של 15-20 קשרים עם משבים של 24-26. החלטנו לנסות להפליג רק עם ראשי פתוח לגמרי במקום עם ראשי וחלוץ מצומצמים. הפלגנו רק עם ראשי ברוח קדמית, ההטייה לא היתה גדולה, ההפלגה היתה נעימה ורק מעט לפני העיר קוס הנענו מנוע כי לא יכלנו בזמן סביר להגיע עם מפרשים לתוך המעגן.

המעגן משמש גם ליאכטות אבל בעיקר לגולטים גדולים, ספינות נופש יומיות לאיים מסביב ולתורכיה ולמעבורות קטנות, גדולות וענקיות. עגנו במקום הראשון שראינו שהיה פנוי, ובדיעבד זה לא היה מעשה חכם כל כך. היינו די קרובים לפתח המעגן, הרוחות היו די חזקות והמעבורות ושאר הספינות שחלפו שם טלטלו אותנו מאוד (למי שמכיר – "הגלים טולטולו את הספינה" – זה היה המצב). נשארנו ביאכטה להשגיח שאנחנו קשורים בסדר ושהטלטולים לא מדביקים אותנו לרציף, ואחרי שוידאנו שאנחנו בסדר, יצאנו להסתובב בקוס.

כמה תיירים... לא יאומן. הגענו מכמה איים שקטים יחסית, אפילו הצד השני של האי שקט. ופתאום העיר קוס - מבול של תיירים. המון רעש, מוזיקה, כולם שוכרים טוסטוס או טרקטורון או אופניים והתנועה סואנת (יאמר לזכותם שיש להם שבילי אופניים).

העיר ובכלל האי לא נראה כמו מקום יווני טיפוסי (לפחות איך שהתרשמנו עד עכשיו מהאיים האחרים), אלא יותר כמו עיירת נופש שיכולה להיות ממוקמת בכל מקום בעולם.

אחרי שהיאכטה לא הפסיקה להתנדנד ובחמש בבוקר התעוררנו מהטלטולים שנגרמו מהמעבורת הענקית שהגיעה מפיראוס, החלטנו שבבוקר אנחנו מנתקים את החבלים, מרימים את העוגן ועוברים לאזור מוגן יותר של המעגן. חיכינו שיתפנה שם מקום ובשעה 10.00 עברנו לשם. בניגוד לציפיות, בשעה הזו כבר היתה רוח חזקה ולא היה קל להיכנס לעגינה. הייתי צריכה להיכנס בין שתי סירות בלי הרבה מקום להתבלבל. הרוח הפילה את החרטום וההסחה לא עזרה בכלל (רק הפריעה). לקח לי קצת זמן להתאפס על המקום במעגן ומיקום החרטום שאיתם כדאי לגשת לעגינה, ובסוף נכנסתי בדיוק בין שתי הסירות. אסף כבר נהיה מומחה באורך השרשרת שצריך לזרוק כדי שיהיה מספיק בשביל להגיע לרציף אבל לא יותר מדי כדי לא להתקרב מדי לרציף (למקות שכמובן שאני בולמת ברגע שמתקרבים), אנשים נחמדים מיאכטה שכנה לקחו מאיתנו את החבלים ונקשרנו. לא עברו שתי דקות והגיע אלינו איש הכסף. מסתבר שהאזור הזה במעגן שייך למרינה בקוס, וצריך לשלם על העגינה שם. בלית ברירה שילמנו להם, אבל כנראה שעדיף את זה על נזק ליאכטה.

מיד אחרי זה הלכנו לשכור אופניים (אין לנו עדיין אופניים מתקפלים כמו לרוב הקרוזרים) ורכבנו למרינה כדי לחפש מצברים. היינו בשתי חנויות שם ואסף לא היה מרוצה ממה שהציעו לו וחזר לבדוק פרטים באינטרנט ביאכטה. אני לקחתי את האופניים ויצאתי לרכוב בשבילי האופניים בעיר. עשיתי קניות, העמסתי על האופניים שקיות ובקבוקי מים כמו לוליין בקרקס והייתי חייבת לשמור על שיווי משקל כל הדרך חזרה לג'ינג'ה.

אחר הצהריים רכבנו לגלידריה מצוינת על הים ומשם בחזרה ליאכטה - אסף לחפירות באינטרנט על מצברים ואני לנקיונות. מצאנו ברז מים פתוח והתכוונו להשתמש בו בשביל הנקיונות (צריך לשלם כאן על מים), אבל מיד האחראי הגיע וסגר לנו את השיבר, אז הסתפקתי במעט מים.

בערב (מחשיך רק בשעה 21.00) יאכטה לידנו יצאה מהעגינה, אבל לא יכלה להרים את העוגן כי הוא היה תקוע ככל הנראה מתחת לעוגנים אחרים. ואז גם נתקעה להם כננת העוגן אז הם לא יכלו להוריד עוד שרשרת ולחזור לעגינה. חששנו שהם יגררו גם את העוגן שלנו איתם וכבר היה כמעט חושך, אבל בסוף הגיעה עזרה מהמרינה, הם הצליחו להוריד עוד שרשרת וחזרו לעגינה מבואסים מאוד.

 
הצד השקט של האי קוס PDF Print E-mail
Written by Liat   
Thursday, 17 June 2010 12:33

אחרי שהתאוששנו מסעודת שישי המפוארת, בשבת בבוקר עזבנו את ניסירוס לכיוון האי קוס. לא היתה רוח ושטנו עם מנוע, מרחק של כ-13 מייל, שעתיים וקצת הפלגה. מכיוון שהים היה נוח, אבישי ואני הכנו ארוחת בוקר לכולם. בישלנו ביצים קשות כי כבר התחלנו להתגעגע לריח הגופרית מהר הגעש בניסירוס והכנו סלט יווני גדול ומפנק עם גבינת פטה איכותית וזיתי קלמטה טעימים.

הגענו למפרץ Kamari לקראת הצהריים, עגנו מול העיירה וקפצנו לשחות במים כי היה מאוד מאוד חם. כשהיה קצת פחות חם לקחנו את דינגה, והפעם המנוע שלה לא אכזב ובדקנו איך זה להיכנס ארבעה אנשים בדינגי שרשום עליו שהוא מיועד לשניים. עבר בשלום. הלכנו לאורך החוף ואז עלינו בשביל לתוך הכפר הקטן, ראינו הרבה עצי זית, משמשים (טעימים), תאנים, גידולי קישואים ועוד פרי וירק. משם עברנו לרחוב הראשי שהיה מלא במסעדות, בתי קפה, פאבים ומכולות לתיירים. יום לפני כן התחיל המונדיאל ובכל מקום שידרו את המשחקים. ראינו אנגלים משוגעים בדרך למשחק של אנגליה נגד ארצות הברית (נראה לי...).

לקראת הערב ישבנו לארוכ במסעדה לא כל כך מוצלחת שבה חשבו להגיש לנו עלי גפן מקופסת שימורים אבל אבישי מיד מנע את האסון (הוא הטיל וטו על עלי גפן מקופסא). חזרנו כבר בחושך לג'ינג'ה ורגע לפני שהגענו אבישי הבין שהוא שכח את המצלמה במסעדה המהוללת. ערן ואני נשארנו ביאכטה ואסך ואבישי יצאו למשימת חילוץ המצלמה.

אבישי וערן קנו לנו במתנה Mataxa, אלכוהול יווני חזק במיוחד. מכיוון שזה היה הערב האחרון של ערן איתנו (אבישי נשאר איתנו לילה נוסף), שתינו לסיום 10 ימים מוצלחים ביחד (אני לא ממש הצלחתי לשתות את זה, למרות הדם הרוסי שזורק בעורקיי).

ביום ראשון אחרי ארוחת בוקר קצרה שהכינו אבישי וערן (לקח להם רק שעה וחצי להכין אותה במקום שעתיים וחצי), יצאנו עם דינגה לחוף כדי לשכור רכב ולהסתובב באי. לקח הרבה זמן עד שהסכימו להשכיר לנו רכב ללא רשיון בינלאומי אבל בסוף הצלחנו. נסענו בין כפרים קטנים, הגענו לכפר Pyli ויכלנו לעלות לראות מבצר במעלה ההר. כל אחד קיווה שהאחרים יגידו שאין להם כח לטפס לשם בשיא החום, וכולם שמחו כשכולם ויתרו (חוץ מערן שקצת רצה לעלות אבל ויתר די בקלות). אחר כך המשכנו לנסוע מזרחה ובמקרה הגענו לכפר Lagoudi. ראינו שילוט צבעוני לבית קפה והחלטנו לבדוק אותו. בית הקפה נמצא ברחבה של בית של אישה גרמניה שחיה שם כבר 25 שנה. היא אמנית ומתפרנסת ממכירת ציורים, חפצים עתיקים ומבית הקפה. היא חיה שם לבד ולכן יש לה את כל הזמן שבעולם לדבר עם כל מי שמגיע לשם, אבל היה מעניין לדבר איתה.

הבנים פצחו בדיון על שדרות ממילא - טוב או לא טוב תוך שתיית פראפה קר, וכשהתייאשתי מהם הלכתי לראות את הציורים שלה. משם המשכנו לכפר Zia הסופר תיירותי ואחר כך עברנו לצד הצפוני של האי לעיירה Tigaki, שם חיפשנו מסעדה בשאיפה למצוא מקום שבו יש עלי גפן ממולאים ביתיים וטובים (אם לא שמתם לב, זה היה "Issue" כל התקופה שאבישי וערן היו איתנו).  ב-Tigaki היו המון המון תיירים ובחרנו מסעדה ריקה אבל שנראתה לנו נחמדה. הצלחנו. זו היתה מסעדה מצוינת - עלי גפן, ציזיקי, פלפלים ממולאים בגבינה, סלט יווני ועוד מטעמים. לקינוח הוא פינק אותנו בסורבה לימון. יצאנו משם מרוצים.

משם נסענו לשדה התעופה וערן התחיל במסע שלו בחזרה לפראג. נשארנו שלושה. חזרנו ליאכטה, אבישי ואני ישבנו בקוקפיט ופתאום ראינו את המזרון ים שלנ ושאסף כל כך נהנה ממנו בבוקר, עף למים. החלטנו שלא מוותרים עליו. לקחתי את המפתח של הדינגי, אבישי בא איתי, היתה רוח חזקה אז המזרון התרחק מאיתנו ועשה מופע אקרובטיקה של סלטות. יצאנו להציל את המזרון באישון לילה, והחזרנו אותו הביתה בשלום.

רק למקרה שלא שמתם לב, יש אפשרות להוסיף הערות בסוף כל כתבה באתר על ידי לחיצה על "add new comment".

 
נפרדים מתורכיה לפני שהתכוונו PDF Print E-mail
Written by Liat   
Thursday, 03 June 2010 14:26

הדרך מBozuk buku לBozburun  היתה בהתחלה מערבה ואז צפון מערבה ואז מזרחה לכיוון המפרץ. הרוח כל הזמן השתנתה עם כיוון היבשה, כלומר בדיוק מולנו. רוב היאכטות שעברו בכיוון שלנו או מולנו הפליגו על מנוע, ככל הנראה מהסיבה הזו, אבל אנחנו החלטנו שאנחנו לא ממהרים לשום מקום והפלגנו בגלסים כל עוד היתה רוח. ברגע שהתרחקנו מהיבשה, הרוח נחלשה ולכן עשינו הרבה גלסים קצרים. כל פעם לפני ששינינו מפנה, שינינו גם את הזוית של ההגה רוח כדי שישמור על הזוית המתאימה לרוח במפנה החדש. ההגה רוח עובד מצוין ואנחנו מרוצים ממנו. הגענו בצהריים לBozburun, עגנו ולקחנו את דינגה לסיבוב בעיירה, שהתגלתה כממש נחמדה.

22

למחרת בבוקר אבא שלי בישר לנו על התקרית עם המשט לעזה. מכיוון שהצלחנו לקלוט רשת אינטרנט מהסירה, כל היום התעסקנו ב-מה עושים? בדקנו כמה זמן יקח לנו להגיע למקומות שבהם אפשר לעשות יציאה מסודרת מתורכיה ואיפה אפשר לעשות כניסה מסודרת ליוון. בינתיים עוד ועוד אנשים מהארץ, וגם ישראלים שמפליגים כאן בתורכיה דיברו איתנו ואמרו לנו שכדאי לנו לצאת מיד מתורכיה. ככל שהתקדמו השעות, הבנו שגם אם לא יקרה כלום, אנחנו נהיה בתחושה לא נעימה שמשהו עלול לקרות. חשבנו שנישאר בתורכיה לפחות עוד חודש, אבל בעקבות מה שקרה החלטנו לעזוב תוך כמה ימים.

 

התכניות שלנו גם היו תלויות באבישי (הבעל של בת דודה של אסף) ובחבר שלו שהיו אמורים לטוס לתורכיה ולהפליג איתנו מיום חמישי. וככה כל היום דיברנו עם אבישי ועם אנשים אחרים וניסינו להחליט מה לעשות. החלטנו להפליג לDatca, לחכות שם לאבישי וערן, להחתים ביחד דרכונים ולהפליג כולנו ליוון. אבל... מכיוון שהעניינים בארץ ובכל מה שקשור לתקרית המשיכו להתפתח בצורה לא כל כך טובה, אבישי וערן החליטו לבטל את כרטיסי הטיסה לתורכיה ולטוס ליוון. התכנית החדשה היתה שניפגש בסימי (אחרי שהם יטוסו לאתונה, משם יקחו מעבורת לילה לרודוס ועוד מעבורת לסימי) ביום חמישי.

 

בינתיים ביום שני נשארנו רוב היום בסירה מלבד 15 דקות שבהן לקחנו את דינגה לעיר, קנינו כמה מצרכים בודדים, לא דיברנו בינינו בעברית בזמן הזה וחזרנו ליאכטה. ביום שלישי התכוונו להפליג לDatca כדי להחתים דרכונים שם ולצאת מתורכיה, אבל בדקנו באינטרנט וגילינו שהחל מאפריל 2010 אפשר להחתים דרכונים גם במקום שבו היינו, Bozburun. ירדנו לעיר, הלכנו ברגל לאורך הים וגילינו שהעיירה אפילו יותר יפה ממה שחשבנו בהתחלה (ולצערי לא לקחתי איתי את המצלמה כי חשבתי שאנחנו רק מחתימים דרכונים וחוזרים) ובדרך חזרה החתמנו את הדרכונים במחיר גבוה מדי - 100 יורו ל"סוכן" שדואג לכל הבירוקרטיה (חוק די חדש ומרגיז בתורכיה).

 

בערב החלטנו לאכול ארוחת ערב במסעדה (בדרך כלל אנחנו לא נוהגים לאכול במסעדות) בגלל שזה היה הערב האחרון שלנו בתורכיה. המלצר שאל אותנו מאיפה אנחנו. בדרך כלל אנחנו מיד אומרים שאנחנו מישראל, אבל הפעם הסתכלנו אחת על השניה ולא ענינו והמלצר שאל - "איטליה?". אמרנו לו באנגלית שכן והוא אמר "ידעתי שאתם מאיטליה". לא תיקנו אותו ובהמשך הערב הוא אמר לנו "גרציה" ו"בונה נוט". הנהנו עם הראש והמשכנו לדרכינו.

33

 

ביום רביעי, ה-02/06/10 בשעה 08:30 עזבנו את תורכיה לכיוון יוון. זה באמת לא היה פשוט לנו, כי הרגשנו שאנחנו לא באמת רוצים לעזוב, אבל פחות או יותר אין לנו ברירה. בדרך החלפנו את דגל תורכיה לדגל יוון והרמנו גם דגל צהוב (כך צריך לעשות עד שמבצעים כניסה מסודרת למדינה) ואחרי שעתיים בערך הגענו לאי סימי שביוון.  

Last Updated on Thursday, 03 June 2010 14:41
 
מפרצנות PDF Print E-mail
Written by Liat   
Monday, 31 May 2010 20:39

ביום חמישי בצהריים ארגנו את הסירה להפלגה, הרמנו עוגן אחרי 5 ימי עגינה מול מרמריס והפלגנו ל-Icmeler, עיירת נופש יפה יפה ממש קרוב למרמריס. אפילו לא הרמנו מפרשים כי זו היתה הפלגה מאוד קצרה. עגנו שם ולקראת הערב לקחנו את דינגה להסתובב קצת בעיירה הנחמדה. למחרת בבוקר אסף לקח דולמוש (אוטובוס קטן) למרמריס כדי לקנות עוד כבל שהיה הכרחי להתקנת הכפתור להורדת שרשרת העוגן. נמאס לאסף להיאבק עם השרשרת בכל פעם שתריך להוריד אותה והוא החליט שיקח הרבה זמן עד שנגיע שוב למקום שתהיה בו אפשרות לקנות כבל כזה. בינתיים אני הכנתי את היאכטה להפלגה, ובשעה 12.00 יצאנו להפליג לכיוון Buzuk buku. היתה רוח והפלגנו על מפרשים, אבל כשהתקדמנו קצת הבנו שלפי כיוון הרוח לא בטוח שנגיע לBozok buku לפני החושך. הרוח היתה בדיוק מולנו והיינו צריכים להפליג בגלסים (זיגזגים) כל הדרך, אז החלטנו להיכנס למפרץ אחר - Garbekse. המפרץ היה צר ולא כל כך ארוך, במרכז היה די עמוק כך שהיינו צריכים לעגון יחסית קרוב ליבשה. אחרי שני נסיונות עגנו. הפעלנו את אזעקת העוגן, חיכינו שעה בערך ואז קפצנו להתרעננות בים.

כמה דקות אחרי שעלינו בחזרה ליאכטה, ראינו שהשכנים שלנו נסחפים ו.. גם אנחנו נסחפים. היתה רוח חזקה מאוד וכנראה שהעוגן השתחרר. אחרי עוד כמה נסיונות, החלטנו שמיצינו את המפרץ הזה והפלגנו למפרץ הקרוב -  Ciftlik, שם היינו היחידים שעגנו כי כל שאר היאכטות היו קשורות לרציפים של מסעדות. רק בלילה הבנו למה אף אחד לא עוגן בחוץ כמונו - היה swell (גל גיבוע) ככככללללל הלילה. זה קצת הקשה על השינה, אבל לא נורא.

למחרת ב-9 וחצי בבוקר יצאנו לדרך לכיוון Buzuk buku. בשעה וחצי הראשונות של ההפלגה לא היתה רוח בכלל והפלגנו על מנוע, ואז ברגע אחד הרוח עלתה ל-10 קשרים ורגע אחרי זה כבר היתה 18-20 קשרים עם משבים של 23-28 קשרים. היו גם קצת גלים. הפלגנו עם מפרש ראשי מצומצם וחלוץ, וההטייה היתה עדיין גדולה, אז החלטנו לצמצם גם את החלוץ. עם ראשי וחלוץ מצומצמים ההפלגה היתה נעימה, בלי הטייה חזקה מדי, גם במשבים של 28 קשרים. ראינו כמה אוניות משא בדרך בנתיב השייט שקרוב לרודוס והפלגנו בגלסים עד הכניסה לBozuk buku. המפרץ די גדול ורחב, ורק נשאר לנו לבחור איפה לעגון. יש שם 3 מסעדות עם אנשים שמנופפים ליאכטות עם דגל לבוא לעגון אצלם, יש אפשרות להיקשר למצופי עגינה מחוץ למסעדות, אפשר להיקשר ליבשה בעגינה ים תיכונית או לעדגון רק עם עוגן. בחרנו באפשרות האחרונה בחלק הצפוני של המפרץ, ליד שתי יאכטות נוספות בעומק של 5 מטרים בערך. עוד לא סיימנו לעגון וכבר הגיעו אלינו שתי בחורות, כל אחת על סירה משלה, למכור לנו דברים. אחת הציעה לחם שאמא שלה אופה והשניה הציעה קשיו ומשמשים מיובשים. קנינו לחם, והן אמרו שהן גם מוכרות בגדים. לא הבנתי איפה הבגדים אבל אמרתי להן שאולי מאוחר יותר.

אסף מיד התחיל לעבוד על התקנת הכפתור להורדת העוגן - חיבר את המקדחה באמצעות הממיר מ-12 וולט ל-110 וולט, קדח והתקין.

בזמן שאסף עבד הגיעה גולט גדולה ועגנה ממש קרוב אלינו, כך שבזוית מסוימת של רוח היינו נצמדים אליה. לא אהבנו את זה ועברנו לעגון קצת רחוק יותר. אסף היה מאוד מרוצה שכפתור הורדת העוגן פעל. לא צריך יותר לעבוד קשה כשמורידים את העוגן (זה בעיקר מתסכל כשצריך כמה נסיונות עד שהעוגן נתפס).

הבנות חזרו באמת מאוחר יותר, כל אחת שלפה מתחת לשמיכות בסירה שלה עשרות חולצות וזרקה אליי ליאכטה. מזל שאף אחת מהחולצות לא עפה למים. היה קשה לבחור, אסף צילם אותי בוחרת ואחת מהבחורות מיד נעמדה בפוזת צילום מול המצלמה. היה קשה לבחור (בעיקר כי לא היה לי נעים שאני אקנה רק מאחת מהן) אבל בסוף קניתי חולצה אחת.

למחרת בבוקר (יום ראשון) הפלגנו לכיוון Bozburun.

 
<< Start < Prev 21 22 23 24 Next > End >>

Page 23 of 24