Follow Jinja_sailBoat on Twitter

Sponsored Links


Designed by:
SiteGround web hosting Joomla Templates
Jinja
ביקור בממלכת הג'ינג'ה PDF Print E-mail
Written by Keren   
Saturday, 17 July 2010 17:05

במסגרת מחקר שאני עורכת החלטתי לעזוב הכל למשך שבוע ולטוס לתצפת כיצד חיים הג'ינג'ים בממלכת הג'ינג'ה... המסע שלי התחיל באתונה שם חיכתה לי בשדה התעופה ליאת אם הג'ינג'ה, היא קיבלה את פני ממש כמו אצלנו בחיבוקים ונשיקות. ויחד עלינו על אוטובוס לפיראוס שעה ורבע נסיעה ועוד הליכה של עשרים דקות והגענו לממלכת הג'ינגה. שם חיכה לנו אב הג'ינג'ה שקיבל את פנינו בחמימות. מיד קיבלתי תדרוך כללי מליאת- "כללי הג'ינג'ה" והנה כמה מהם- במים חייבים לחסוך- מים מתוקים לשתייה ומקלחת זריזה בלבד, נעליים מורידים  (sin zapatos porfavor!) , לא משאירים חשמל דולק ללא סיבה, מה שלא עובר במערכת העיכול לא נזרק לשרותים וכו' וכו'... אהה כן ואיזה משהו מוזר בנוגע לשירותים צריך לשאוב בעזרת מתקן כלשהו מים ואחרי זה לרוקן אותם ויש להם מתקן אגירה של השרותים, לא ממש הבנתי למה הם אוגרים את זה אבל אולי עוד אצליח לפענח את זה בהמשך...

לאחר התארגנות זריזה החליטו ליאת ואסף לצאת להפלגה, אני חייבת לציין מתרשמות כללית שהג'ינג'ים לא עצלנים, מסדרים את הממלכה, מחלקים תפקידים אחד לשני וגם לי, חלוקת התפקידים משתנה פעם אסף על ההגה ופעם ליאת, ביציאה מהמרינה ליאת היתה על ההגה עשינו סיבוב ולפתע שמענו רעש מוזר עצרנו וכשניסינו להמשיך לא הצלחנו, לא היתה ברירה אסף נאלץ לשים על עצמו בגד ים ולצלול לבדוק מה פשר העניין, לאחר כמה דקות היתה אבחנה מדוייקת עלינו על שרטון! אסף לקח את השליטה לידיו ובדרך לא ברורה הצליח להוציא אותנו מהמצב הזה והמשכנו בדרכנו, היינו מאוד מרוצים. הפלגנו לכיוון מזרח אגינה בגלסים מה שאומר שמפליגים לכיוון אחר כל פעם, רק לא לכיוון שבאמת צריכים... קצת מוזר אבל ככה זה בממלכת הג'ינג'ה- הרוח קובעת את החוקים. הגענו למפרץ נחמד שבו עגנו, אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון.

יום למחרת קמנו בבוקר ויצאנו להפלגה, לי נתנו תפקיד חשוב, מתחת למיטה שעליה ישנתי בלילה היה פתח ובתוכו שרשרת כנראה השרשרת שבעזרתה ממלכת הג'ינג'ה נקשרת למקומות מסויימים וכאשר השרשרת נתקעת אסף קורא לי ואני משחררת אותה. הפלגנו לכיוון  Angistri בדרך שמתי לב למשהו מעניין הג'ינג'ים מתקשרים עם דולפינים בצורה מרתקת, הם שמים שירים של בוב מארלי ורוקדים את ריקוד הדולפינים והם מגיעים... להקה שלמה אולי 15-20 דולפינים, קופצים מסביבנו, שוחים בגלים שהג'ינג'ה משאירה מאחוריה ומלווים אותנו בדרך, אך איזו חוויה מדהימה!

Dolphin_Small

כשהגענו ניסינו לזרוק את העוגן מספר פעמים ולקח זמן עד שהוא נתפס בסוף הצלחנו ונקשרנו בעגינה ים תיכונית. ומיד קפצנו למים להתרעננות מהחום הכבד ששורר בממלכה או שאולי באופן כללי באזור. לאחר מכן ניגש אסף למלאכת הבישול ובישל לנו שקשוקה ג'ינג'ית מעולה, תענוג! מסתבר שיש עוד מנהג בממלכה, בלילה לפני השינה נוהגים הג'ינג'ים לראות במחשב תוכנית על רופא ציני משוגע שמאבחן מחלות מוזרות קוראים לזה "האוס", נראה לי שהם מכורים...

ביום חמישי עשינו הפלגה קצרה ל Epidhavros שנמצא בחוף של הפלפונז, במהלך ההפלגה החליט אסף להכין חומוס מגרגרים שבישלנו לילה לפני, חייבת לציין שיצא מעולה!!! כשהגענו ירדנו לעיר בעזרת דינגה עשינו סיבוב קצר שתינו פרפה, חזרנו לג'ינג'ה וירדנו לשחות, היה שם מפרצון קטן הגענו אליו עם דינגה, מזרון ים ובוגי. שחינו קצת, נהננו מאוד ובחזרה החלטנו ליאת ואני לשחות כל הדרך לג'ינג'ה לא היה קל אבל היה כיף... בוא נגיד שיצא לי לטעום קצת מי ים... את אסף שלחנו עם דינגה לקנות פיתות, המטרה היתה ארוחת ערב ישראלית- פלאפלים, פיתות, חומוס, סלט ירקות ובשביל לזכור שאנחנו ביוון- ציזיקי. לאחר 4 פרקים של האוס הלכנו לישון עייפים ומרוצים (מאוד).

הגיע הזמן להפליג לאגינה עצמה, שוב הפלגנו שלא בכיוון ובאורח פלא הגענו ליעד, הרוח היתה מולנו, היתה הפלגה עם הרבה טלטולים שלקחה בערך 5 שעות, כשהגענו עגנו בלב ליבה של העיר מול כל המסעדות והחנויות, החום היה נוראי ורק בערב כשירדה השמש יצאנו להסתובב ולהכיר קצת את העיר שנראית ממש נחמדה, אכלנו במסעדת דגים טעימה.

IMG_8540_Small

יש לי עוד יומיים לשהות פה בממלכה אך המסקנות כבר ברורות לי... כיף מאוד בממלכת הג'ינג'ה, הם מארחים מעולה, סקיפרים מקצועיים, בשלנים מעולים, יודעים להנות וגם לעבוד קשה, שיתוף הפעולה שביניהם מדהים הם מתחשבים, אוהבים ובעיקר יודעים להנות מהחיים... רק צריך להיזהר יש להם נטייה מוזרה לנשוך אחד את השני.

תודה רבה לכם על אירוח מדהים, אוהבת אתכם הכי בעולם, תמשיכו להנות ולעשות חיים... ממני קרן (אחות של ליאת).

IMG_8555_Small

Last Updated on Sunday, 18 July 2010 06:01
 
יום חג - חנה מגיעה ויש הגה אוטומטי! PDF Print E-mail
Written by Liat   
Monday, 28 June 2010 15:46

ביום חמישי, ה-24/06/10 בשעה 07:00 הנענו את המנוע, ויצאנו מהמעגן באמורגוס. למרות החשש שגוון ודניס זרקו את העוגן שלהם על שלנו, הכל היה בסדר ויצאנו לדרך לכיוון סנטוריני, 40 מייל. הגלים היו עדיין קצת גבוהים מהסערה שחלפה באזור סנטוריני ולכן לא יצאנו מוקדם יותר. חנה, אמא של אסף, נחתה בשעה 12:00 בסנטוריני והודענו לה מראש שכנראה שהיא תצטרך לחכות לנו כמה שעות.

התרגשנו מאוד לקראת הגעתה של חנה, אבל גם התרגשנו מאוד מהעובדה שאסף סיים להתקין את כל מה שצריך כדי שההגה האוטומטי יעבוד (הוא יכתוב על זה פוסט נפרד), ותחילת ההפלגה הוקדשה ל"ניסוי כלים".  בחוברת ההדרכה היו הוראות הפעלה ראשונית כמו לבצע שני סיבובים איטיים עם היאכטה כדי לקבוע דויאציה (עשיתי את זה קצת מהר מדי, קיבלנו נזיפה על גבי מסך השליטה, והיה צריך לעשות את זה מההתחלה...), לתת להגה ללמוד את היאכטה ועוד כמה דברים שלקחו בסך הכל בערך חצי שעה, ובסופן ההגה האוטומטי עבד! לא האמנו שסוף סוף לא צריכים להיות דבוקים להגה כשמפליגים על מנוע. זה משפר את איכות החיים בצורה שקשה לתאר. אחרי 8 חודשים עם ג'ינג'ה ומתוכם החודשיים האחרונים שבהם הפלגנו המון, יש לנו הגה אוטומטי!!!

בהמשך ההפלגה היתה רוח מלאה חלשה. הפלגנו בפרפר שעתיים בערך, וכשהבנו שחנה הולכת לחכות לנו הרבה זמן, גלגלנו את החלוץ, נטרלנו את ההגה רוח ובמקומו חיברנו את ההגה האוטומטי! הפלגנו על מנוע רוב הדרך ובשעה 15.00 התקרבנו לדרום האי, למרינה ב-Vlichada. לפי ההוראות בפיילוט בוק, לא נכנסנו למרינה מהכיוון שממנו הגענו (מזרח), אלא עברנו את הפתח עד למצוף שהיה שם ואז פנינו בחזרה לכיוון המרינה כי היה שם מאוד מאוד רדוד. כשנכנסנו נזהרנו מאוד בגלל העומק, ונקשרנו לרציף (אסף על ההגה הפעם) במקום שאליו כיוונו אותנו. מיד כשהגענו השכן הפיני שלנו שמפליג לבד התחיל לדבר איתנו ולא הפסיק, ואנחנו בעיקר רצינו להתארגן ולכת לחפש את חנה, שכבר חיכתה לנו 3-4 שעות.

בדיוק כשסיימנו להתארגן והלכנו לחפש אותה, היא התקשרה אלינו כדי לבדוק מתי אנחנו מגיעים. מסתבר שהיא ראתה יאכטה בצבע בורדו מפליגה לכיוון המרינה ואז ממשיכה הלאה, אז היא חשבה שיש עוד יאכטות בצבע בורדו בים (היא רק לא ראתה שאחרי שהמשכנו הלאה חזרנו בחזרה והיא אכן ראתה אותנו). נפגשנו ליד הטברנה ששם היא חיכתה לנו רוב אותן שעות עם חיבוקים ונשיקות, ואחרי התארגנות קצרה ביאכטה, שכרנו רכב ונסענו לעיר המרכזית באי - Thira (גם האי עצמו נקרא ככה במקומות מסוימים).

סנטוריני הוא אי וולקני בים האיגאי. הוא מורכב מכמה איים שנראים ביחד כמעט עיגול, ובמרכז למעשה נמצא לוע הר הגעש. האי המרכזי שאליו הגענו נקרא Thira. היינו עייפים מההפלגה ואחרי סיבוב קצר בסמטאות מלאות התיירים (אבל עם זאת נחמדות מאוד), ישבנו לשתות יין לבן על צלע ההר עם נוף ללוע הר הגעש (למעשה הנוף הוא הים והאיים הקטנים האחרים ששייכים לסנטוריני). ריח החמורים מיד עלה לאפינו, והבנו שזו הדרך להעלות תיירים מהספינות שבים (בתחתית ההר) למעלה ההר (הדרכים האחרות הן ברגל או עם רכבל). מסתבר שחמורים היא החיה המאפיינת את סנטוריני. בכל מקום רואים חמורים, מוכרים בובות של חמורים ומריחים ריח של חמורים. באותה מסעדה שבה ישבנו הם ניסו להסוות את ריח החמורים על ידי ריח אחר שהם ריססו, שהיה גרוע לא פחות. אבל השקיעה חיפתה על הכל. היתה שקיעה מהממת שסיימה יום ארוך ומלא שמחה.

 
אמורגוסטוס PDF Print E-mail
Written by Liat   
Monday, 28 June 2010 14:53

 

ביום רביעי בבוקר שכרנו טוסטוס (אסף הוציא רשיון יום לפני שעזבנו את הארץ) ויצאנו לגלות את אמורגוס. לפני שאפרט מה ראינו, אני אסכם בזה שהאי מהמם.

נסענו למנזר שנמצא באמצע ההר וחיים בו שלושה נזירים בלבד. בתחתית ההר נמצא הים בצבעים של תכלת מדהים קרוב לחוף, וכחול באזורים עמוקים יותר.

IMG_7574_Small

עלינו למנזר ובכניסה היה רשום שאסור לבנות להיכנס במכנסיים ולבנים במכנסיים קצרים. היו שם כמה סמרטוטים שיכלנו לבחור במה מהם אנחנו רוצים לכסות את עצמנו. אסף לבש מכנסי סבא שגדולים עליו בחמש מידות בערך ואני קשרתי על עצמי בד, ונכנסנו למנזר. אחרי סיבוב קצר במנזר הקטן ומבט על הנוף מלמעלה, נקראנו לחדר האוחרים, שם היו אחד הנזירים, אישה שלא ידענו מה תפקידה ותיירים נוספים. הושיבו אותנו, נתנו לנו רחת לוקום תוצרת בית, כוס מים וכוסית קוניאק. כשסיימנו לשתות ולאכול יצאנו משם, פשטנו את התחפושות וירדנו למטה.

משם נסענו לאזור הצפון מזרחי של האי. יש שם שלושה כפרים קטנים, אבל הסתפקנו באחד מהם. כפר קטן, עם סמטאות קטנות ומעט אנשים. הסתובבנו קצת לאורך החוף, אכלנו משהו קטן לצהריים, התחבאנו מהגשם שהתחיל פתאום לרדת, נחנו מהנסיעה המעייפת על הטוסטוס (ארבעים דקות בעליות תלולות), ואחר כך חזרנו בחזרה לכיוון Chora. הגדרה מוויקיפדיה לChora - בדרך כלל השם של הכפר או העיירה הכי חשוב/ה או גדול/ה באיים יווניים. בעיירה היו כמה סמטאות עם בתי קפה ומסעדות קטנים, כולם מעוצבים מאוד יפה וצבעוני עם מוזיקה נעימה שונה מכל אחד מהם. נהננו לגלות עוד מקום ועוד מקום, עד שהחלטנו לחזור בחזרה לג'ינג'ה, אבל אז התחיל לרדת גשם. חיכינו כמה דקות ואז חזרנו לאט ובזהירות למעגן.

חזרנו עייפים מאוד והלכנו לנוח קצת. אחרי חצי שעה בערך שמעתי רעש של מנוע ממש קרוב אלינו. תמיד כשאנחנו רואים שמישהו מגיע לעגינה באזור שלנו, אנחנו מוודאים שהוא לא זורק את העוגן על העוגן שלנו (עד כמה שאפשר לשלוט על זה). במקרה הזה, העוגן לא היתה הבעיה. ראיתי מנועית גדולה מפליגה לאחור לכיוון הרציף, כך שמצד אחד שלה היתה יאכטה אחת (לא שלנו, אבל קרוב אלינו) ומהצד השני היה פנוי. ככל הנראה הם זרקו את העוגן והוא לא נתפס (העוגן היה למעלה ועליו עשבים), הסקיפר הפליג לאחור אבל לא בדיוק לאחור... פתאום שמענו ב-ו-ם גדול... הוא נכנס ביאכטה שלידו.

IMG_7710_Small

אותו סקיפר כל כך נלחץ שהוא התחיל לצעוק ולא ידע מה לעשות. בעלי היאכטה שבה הוא פגע לא היו על היאכטה באותו זמן, והשכנים שלהם עלו להם על היאכטה, והדפו מהחרטום את המנועית, ואז סקיפר המנועית ניסה שוב להפליג לאחור ושוב נכנס באותה יאכטה. בשלב הזה אחד מהשכנים פשוט עלה לו על היאכטה דרך חרטום היאכטה שנפגעה כדי לסיים את הבלאגן הזה. הוא השתיק את הסקיפר הלחוץ, נתן הוראות לצוות שלו להכין חבלים לגישת Long side כדי לוותר על העוגן, ובסופו של דבר, אחרי שהם הזיזו מדרכם סירת דיג קטנה, הם נקשרו לרציף. מישהי הלכה לקרוא לבעלי היאכטה הפגועה (למזלם הם לא ראו נזק ביאכטה), שהוא קרא למשטרה והברורים נמשכו עוד כמה שעות. באחר כך התברר לנו שאותה מנועית היא סירת צ'רטר שנשכרה על ידי חבורת צעירים, שכנראה לא כל כך יודעים להשיט אותה, ולצער כולם גורמים נזק גם ליאכטות אחרות.

בהמשך הערב ירד הרבה גשם, שניקה לנו קצת את ג'ינג'ה.

 
אמורגוס - Le grand bleu PDF Print E-mail
Written by Liat   
Saturday, 26 June 2010 16:14

תמיד כשצריך לשים שעון מעורר ואני שואלת את אסף - לאיזו שעה? הוא אומר לי בצחוק - 5 בבוקר. הפעם זה לא היה בצחוק. התעוררנו בחמש בבוקר, התארגנו, פתאום איתן וליאורה יצאו מהיאכטה שלהם כדי להגיד לנו שלום כי כנראה שמעכשיו נפליג בכיוונים שונים, שחררנו חבלים בשעה חמש וחצי ויצאנו לדרך לכיוון האי אמורגוס עם אור ראשון. השעות הראשונות של ההפלגה היו עם מנוע, ראינו כמה ספינות משא בדרך, הים היה קצת גלי אבל ללא רוח. השעות חלפו, כל אחד מאיתנו הלך לישון קצת בתורו, לקראת הצהריים עלתה קצת הרוח והפלגנו על מפרשים, ואז ירדה הרוח וגלגלנו את החלוץ, ואז עלתה הרוח ופתחנו את החלוץ ואז שוב ושוב ושוב, אולי שמונה פעמים. הרוח משוגעת.

בשעה 17.30, אחרי 12 שעות הפלגה (כבר הרבה זמן לא עשינו כזו הפלגה ארוכה) הגענו למעגן באמורגוס. החלטנו להחליף בתפקידים, ושהפעם אסף יהיה על ההגה ואני אהיה על העוגן. ניסינו להיכנס בין שתי יאכטות, והעוגן לא נתפס. חשבתי שאני עושה משהו לא בסדר. אסף יצא ונכנסנו שוב, ושוב העוגן לא נתפס. אסף יתצא שוב, ואז תפסנו את שרשרת העוגן של היאכטה שמשמאלנו. אחרי סיפור העוגנים שהיה לנו בסימי, אסף כבר ידע מה לעשות. אני עברתי להגה, אסף לקח חבל ותוך כמה דקות העוגן היה משוחרר. לצערנו שחררנו את העוגם של השכן לגמרי (יכול להיות שהוא לא היה תפוס כל כך טוב גם בלי קשר אלינו). בנסיון השלישי כבר עברנו למקום עגינה אחר, כמה עשרות מטרים משם, אני הייתי על ההגה ואסף על העוגן, והצלחנו לעגון. כנראה שבמקום הראשון שניסינו הקרקע היתה בעייתית (כי מיד אחרינו ניסתה להיכנס לשם יאכטה וגם לא הצליחה).

היינו ממש עייפים כשהגענו והחלטנו שלא עושים כלום אלא נחים, רק שבמקרה שלנו זה לא ממש עובד. הלכנו לאותה יאכטה שמשכנו ללה את העוגן לבדוק שהכל בסדר (כי הם לא היו עליה והיא קצת זזה), עשינו סיבוב קצר באזור המעגן, ואז התחיל סיפור עוגנים נוסף בין היאכטה שהיתה לידינו וזו שלידה, שגרמה לזה שלידינו לצאת מהעגינה ולהיכנס שוב במקום מאוד צפוף, אז היינו מוכנים לבקשתם עם פנדרים. רק בשעה 22.30 בערך הלכנו לישון, לא לפני שראינו פרק של האוס.

למחרת בבוקר דיברנו עם דניס וגוון, השכנים האנגלים שלנו, בני 62 ו-64 שמפליגים על Moody 33.6. הם הזמינו אותנו אליהם ליין אחר הצהריים. בינתיים אסף עבד על התקנת ההגה האוטומטי ואני המשכתי במלאכת השיוף. לקראת הצהריים הלכנו להסתובב בכפרים הקטנים באזור המעגן. אמורגוס הוא האי שבו צילמו את הסרט  "Le grand bleu". ראינו בדרך בית קפה בשם הסרט, והיה רשום שהם מקרינים את הסרט בערב.

אחר הצהריים הלכנו לגוון ודניס, היה מאוד נחמד. הם הגיעו עם היאכטה שלהם מאנגליה, יצאו לפני שנתיים בערך ומפליגים רק בקיץ. שמענו מהם הרבה סיפורים והמלצות על מקומות בדרך שלנו מערבה. בערב הלכנו לראות את הסרט (הארוך), וסיימנו את הערב עם עשר הדקות האחרונות של משחק הכדורגל ארגנטינה-יוון.

 
וואוו... 7.7 קשרים ברוח גבית PDF Print E-mail
Written by Liat   
Wednesday, 23 June 2010 07:34

יום שבת. כל הלילה הרוח נשבה. 20-25 קשרים. שמנו אזעקת עוגן ב-GPS והלכנו לישון. קמתי כמה פעמים בלילה כדי לוודא שלא זזנו לשום מקום ובשעה 07.00 התחלתי לסדר את הסירה להפלגה לכיוון הנמל בקלימנוס. החלטנו שאם אנחנו רוצים להיות שקטים ולטייל באי, כדאי שברוחות האלה היאכטה תהיה קשורה לרציף. ליאורה ואיתן כבר היו בקלימנוס מאתמול. דיברנו איתם כמה פעמים ב-VHF כשהיו רוחות מאוד חזקות והם רצו שנבוא להיקשר בנמל (דואגים לנו).

בערך בשעה 09.00 אחרי ששתינו תה/ קפה ונשנשנו קצת מהחלה ש/נשארה מאתמול, הרמנו את העוגן ברוח של בערך 20 קשרים ויצאנו לכיוון הנמל, מרחק של בערך 2.5 מייל. הרוח היתה גבית, פתחנו רק את החלוץ ו"טסנו" במהירות 7.7 קשרים. זו המהירות הגבוהה ביותר שלנו עד כה עם ג'ינג'ה, וההפלגה היתה נוחה בגבית. הגענו מאוד מהר לפתח המפרץ שבו היה הנמל, הנענו את המנוע וגלגלנו את החלוץ. נכנסנו לתוך הנמל וכבר מרחוק ראיתי את כיסויי הפנדרים החומים של ליאורה ואיתן. הם לא ידעו שאנחנו מגיעים והחלטנו להפתיע אותם ולהיכנס בדיוק לידם. אסף היה על העוגן, אני על ההגה, הרוח החזקה מפילה את החרטום אבל הפניתי אותו לכיוון הרוח כדי להתיישר בעזרה הרוח. נקשרנו. זהו, עכשיו אפשר להירגע ולטייל באי.

קלימנוס הוא אי מקסים, עם נופים מדהימים. לדעתי זה האי הכי יפה שהיינו בו עד עכשיו. אחרי שביקרנו ב-Port police כדי להירשם בכניסה לאי, לקחנו אוטובוס לכפר Masouri שנמצא בחלק הצפוני של האי. השעה היתה כבר שעת צהריים וישבנו לאכול צהריים במסעדה שכנראה משלמים בה "מס נוף", קצת יקרה אבל עם נוף מהמם לים. האוכל היה טעים וכולם היו מרוצים.

אחרי הארוחה ירדנו במדרגות לים, סירבנו לשלם 7 יורו על כסא נוח, הנחנו את הדברים שלנו על החוף ונכנסנו למים. רוני סרבה בהתחלה להיכנס בטענה שהמים קרים מדי, אבל עידו הפעיל את קסמיו (למעשה הקסם היה לזרוק את עצמו ואת רוני לתוך המים). אחרי כמה דקות, עידו היה עסוק בלנסות לנחש מה המרחק בינינו ובין אי שנמצא ממול ובשאלה אם הוא מסוגל לשחות לשם, ורוני ניצלה את ההזדמנות וברחה מחוץ למים. בתחנת האוטובוס בדרך חזרה לקלימנוס פגשנו זוג מטפסים אוסטרים. אסף ועידו דיברו איתם הרבה והתעניינו במסלולי הטיפוס ופנטזו על הפעם הבאה שיחזרו לקלימנוס כדי לטפס.

כשירדנו מהאוטובוס, הלכנו לחפש דגים כדי לעשות אותם על האש בערב, אבל כל חנויות הדגים שהיו פתוחות בבוקר כבר היו סגורות. איתן הציע לי לקחת את האופניים המתקפלים (גאוני!) שלהם ולנסוע לחפש באזור סירות הדייג דגים. נסעתי לשם ומצאתי דייג שנראה שיצא עכשיו מסרט בורקס או מסרט של יהודה ברקן, עם כובע מצחיק ושפם שחור שנראה צבוע. הוא אמר שיש לו דגים, ואני אמרתי שאני הולכת להביא את החברים שלי. הלכנו לשם כולם, ואסף ואיתן בחרו דגים. כששילמנו לו, הוא חייך חיוך של פרוק וחשבנו שהוא בטח מבסוט שהוא עבד עלינו במחיר (למרות שהמחיר היה סביר לחלוטין). איתן, אסף ועידו ניקו את הדגים ביאכטה של איתן וליאורה.

אחר הצהריים אסף ועידו התחילו לעבוד על תושבת מעץ לבוכנה של ההגה האוטומטי. הם קדחו, ניסרו, שייפו והיו מרוצים. בינתיים רוני ואני סיימנו את בקבוק המרטיני וקשקשנו. מדי פעם הבנים הרימו את הראש ושאלו - על מה אתן מדברות? הם היו מאוד סקרנים. תמיד ידעתי שבנים הם לא פחות רכלנים מבנות J

אחרי שהם סיימו לעבוד על התושבת, הם הדליקו את המנגל, הפעם בחרטום כדי שלא יפריע ליאכטות האחרות שעגנו לידינו. בינתים הכנו צזיקי, אסף הכין את הדגים ודי מאוחר, בסביבות 22.00 אכלנו עידו, רוני, איתן, ליאורה, אסף ואני ארוחת דגים טעימה. בסוף הארוחה איתן אתגר אותנו עם משחקי חשיבה (כמו איך להעמיד בקבוק וויסקי על שלוש כוסות ושלושה סכינים), שהעסיקו את עידו ואסף לא מעט זמן.

את יום ראשון בבוקר העברנו בבטלה בג'ינג'ה, עד שבשעה 12.00 עידו ורוני עלו למעבורת בדרך לקוס. הביקור שלהם היה קצר, אבל מאוד מאוד נהננו איתם. הם מהר מאוד השתלבו בחיים על ג'ינג'ה והבינו שאצלנו לא מבזבזים הרבה מים, שוטפים כלים במי ים אם אפשר, משאירים את הסירה מסודרת וכו'. היה תענוג לארח אותם.

בהמשך היום אסף המשיך לעבוד על התקנת ההגה האוטומטי, ואני התחלתי להסיר את הלכה מהעץ בדק. הלכה לא תוחזקה כנראה כבר די הרבה זמן, וזו תהיה עבודה קשה לחדש את הלכה.

רצינו להפליג לכיוון סנטוריני כי ביום חמישי חנה, אמא של אסף מגיעה אלינו לשבוע. אחר הצהריים בדקנו תחזית מזג אוויר למחר וגילינו שמתקרבת סערה לאזור סנטוריני, שכוללת רוחות חזקות מאוד וים גבוה מאוד. שקלנו את האפשרויות שלנו והחלטנו להפליג לאי Amorgos שנמצא צפונית לאזור הסערה, וגם הגלים לא אמורים להגיע אליו ומשם להמשיך לסנטוריני כשתחלוף הסערה. לפי התחזית הסערה היתה אמורה להתחיל ביום שני בלילה ולכן החלטנו לצאת לדרך ביום שני ב-5.30 בבוקר כי היו לנו 60 מיילים מקלימנוס עד אמורגוס.

 
<< Start < Prev 21 22 23 24 Next > End >>

Page 22 of 24