Follow Jinja_sailBoat on Twitter

Sponsored Links


Designed by:
SiteGround web hosting Joomla Templates
Jinja
מפליגים מכרתים לרודוס PDF Print E-mail
Written by Liat   
Wednesday, 12 October 2011 21:19

עזבנו את אגיוס ניקולאוס לעיר סיתיה ללילה כדי לא להפליג בלילה. הגלים עדיין היו קצת גבוהים מהרוחות החזקות שהיו בסוף השבוע אבל הרוח היתה בין 15-20 קשרים מהגב והיתה לנו אחלה הפלגה. חשבנו לעגון מחוץ למעגן בסיתיה אבל כשהתקרבנו וראינו שאנחנו יכולים להיקשר עם הצד לרציף יחסית בתחילת המעגן (כך שנוכל לצאת בקלות לפנות בוקר) החלטנו להיקשר. כמה דקות אחרי שנקשרנו הגיע אלינו נציג מהרשויות שביקש שנבוא להחתים את המסמכים. חששנו לרגע שהם יעשו לנו בעיות כמו שעשו לנו באגיוס ניקולאוס (הכריחו אותנו לשנות את פוליסת הביטוח כך שיהיה רשום בה במפורש שאנחנו מבוטחים במקרה של זיהום ים...) אבל כשנעם ואסף הלכו למשרדי הרשויות הם בעצם הפריעו לפקידים לראות את הסרט רובוטריקים והם מצידם רק רצו להחתים לנו את המסמכים כמה שיותר מהר ולחזור לצפות בסרט.

למחרת בבוקר יצאנו לכיוון קרפטוס. ההפלגות מכרתים לקרפטוס ומקרפטוס לרודוס עשויות להיות לא פשוטות מכיוון שבקיץ הרוחות העיקריות שם הן מצפון מערב ויש שטח יחסית גדול מצפון מערב לכרתים וקרפטוס שהוא פתוח (אין איים) ולכן נבנים גלים גבוהים.

תמיד לפני שאנחנו יוצאים להפליג אנחנו בודקים את תחזית מזג האוויר, בדרך כלל לפחות משלושה מקורות שונים ומצליבים את המידע (זה אפילו הפך לתחביב ככל שחלף הזמן). דווקא קובץ ה-GRIB שהורדנו שאין בו ניתוח לפי השפעות מקומיות הראה שכמעט לא תהיה רוח ואתרים אחרים (Poseidon, Windfinder) הראו שתהיה רוח בעוצמה 15-25 קשרים. יצאנו על מנוע וחיכינו לרוח החזקה שתגיע. וחיכינו. וחיכינו. והיא לא באה.. לא היתה רוח ולא היו גלים אז מצאנו את עצמנו מפליגים 50 מייל על מנוע... ורק בשעתיים האחרונות כשהתקרבנו לקרפטוס עלתה הרוח וסוף סוף כיבינו את המנוע. הגענו לקרפטוס, עגנו במפרץ יפהפה שבו הרגשנו טוב טוב שזה כבר סוף העונה. היינו היאכטה היחידה, בקושי היו מתרחצים בחוף אבל נהננו מהשקט.

תכננו להמשיך למחרת בלילה לרודוס והעברנו את היום במנוחה במפרץ. קצת לפני שתכננו לצאת לכיוון רודוס שחף (אח שלי) תפס אותנו והודיע לנו שהטיסה שלו ושל אלינה לרודוס כדי לפגוש אותנו מתאחרת ביום מכיוון שצפויה שביתה בכל שדות התעופה ביוון. בעקבות החדשות האלה כבר לא יצאנו להפליג בלילה אלא יום למחרת בבוקר.

הפעם התחזית כן היתה נכונה, היו לנו רוחות של 15-25 קשרים, גלים עד מטר וחצי, הפלגנו מצומצמים במהירות יפה והגענו רגע לפני החושך לעיירה המקסימה לינדוס שבמזרח רודוס. פתאום ראינו עוד יאכטות במפרץ, כבר לא היינו לבד והתחושה שסוף העונה הגיע קצת השתנתה, כנראה בגלל שברודוס הרבה יותר אנשים מפליגים מאשר בכרתים וקרפטוס. בערב ירדנו עם הדינגי לחוף, עלינו ברגל (ולא בחמור) למעלה לצוך הסמטאות של העיירה ולאט לאט התגלו לנו מסעדות, חנויות ותיירים. למרות שלינדוס היא עיירה מאוד תיירותית היא מאוד יפה וכיף להסתובב שם בין הסמטאות.

חזרנו לג'ינג'ה לישון בציפיה גדולה מאוד לקראת ההגעה של שחף ואלינה למחרת.

 
מתקנים את הוום וום PDF Print E-mail
Written by Liat   
Wednesday, 12 October 2011 20:02
אחרי יומיים שהיינו לבד הגיעו אלינו נציגי המשפחה של אסף - עמיר, כנרת ונעם הקטן. נעם בן שנתיים וחצי ולא ראינו אותו מאז שהוא הוא בן שנה. כל כך התרגשנו וחיכינו לפגוש אותו (וכמובן גם את ההורים שלו) אחרי כל הסיפורים שאנחנו שומעים עליו בכל התקופה מאז שיצאנו מהארץ שכשהם הגיעו בשעה אחת עשרה בלילה והוא ישן קצת התבאסנו שנצטרך להתאפק עוד כמה שעות עד הבוקר כדי לשמוע אותו מקשקש.

בבוקר היינו צריכים קודם כל לשכנע אותו שהוא באמת נמצא על סירה ושאנחנו באמת אסף וליאת מהתמונות. אחר כך לימדנו אותו לעלות ולרדת בסולם מהקוקפיט לתוך הסירה. זה היה ממש מעניין לראות כמה סבלנות יש לו ללמוד איך לעשות את זה כמו שצריך ובסוף כמובן שהוא הצליח. לאט לאט נעם התאקלם בסירה ואז הוא התחיל לתקן את הוום וום (עד היום לאף אחד מאיתנו אין מושג מה זה הוום וום), לתפוס את האריות שיש ליד הסירה בחבלים, לנהוג בג'ינג'ה לסבתא ואחרי יומיים כשנכנסנו למרינה באגיוס ניקולאוס מאוד הטריד אותו למה העלנו את דינגה על ג'ינג'ה ושמנו את המנוע של דינגה על ג'ינג'ה (מסתבר שעד היום, שבועיים אחרי שהם עזבו זה עדיין מטריד אותו).

יום אחרי שהם הגיעו היה ערב ראש השנה. קטפנו רימונים מעץ בעיירה והכנו ארוחה גדולה מאוד. הזמנו את אן (בריטית שכל קיץ מגיעה לכמה חודשים לאלונדה) וג'ורג'י (שמנהלת עם בעלה את הבר שהיה הבית השני שלנו באלונדה) וכמובן עופר גם היה, חיברנו את הסירה של עופר לסירה שלנו כדי שיהיה נוח יותר וחגגנו כולם ביחד את השנה החדשה.

יומיים אחרי שעמיר, כנרת ונעם הקטן הגיעו, הגיע נעם הגדול. באחד מהימים נעם הגדול ואני נשארנו באגיוס ניקולאוס ופתאום ראינו ברחוב גברים עם חצאיות סקוטיות. אחרי כמה דקות שמענו מוזיקה, הלכנו לפי המוזיקה והגענו לתהלוכה של סקוטים, קנדים, איטלקים, יוונים ועוד כחלק מפסטיבל אומניות ים תיכוני. במקביל עמיר, כנרת, נעם הקטן ואסף נסעו לכפר קריצה וצפו בכבשה משחקת עם חתול (לא ראיתי את זה במו עיני אבל הם מאוד התלהבו מהסיטואציה).

הימים חלפו מהר ושוב הגיע הרגע להיפרד. הפעם מעמיר, כנרת ונעם הקטן. וגם מכרתים. היינו בכרתים כמעט חודש, בעיקר באלונדה, הכרנו חברים חדשים, בילינו איתם כל יום והיה לנו קשה מאוד להיפרד. ערב לפני העזיבה נסענו מאגיוס ניקולאוס לאלונדה כדי להיפרד בפעם האחרונה מהחברים שלנו בבר Miakoda.

הכנו את הסירה להפלגה, אכלנו ארוחת בוקר אחרונה עם עופר, כולנו עדיין היססנו אם לעזוב באותו יום או לא כי כל כך התרגלנו להיות ביחד בשלושה שבועות האחרונים אבל ידענו שהגיע הזמן להיפרד ולהישאר עם טעם טוב מהמקום ומהחברה.

Last Updated on Wednesday, 12 October 2011 20:07
 
אורחות חדשות מגיעות לג'ינג'ה PDF Print E-mail
Written by Liat   
Tuesday, 04 October 2011 09:43

ראשונות הגיעו עמית ואילנית עם עיניים עייפות מטיסת הלילה אבל איכשהו מלאות באנרגיה. עברנו איתן מאולם הטיסות הנכנסות לאולם הטיסות היוצאות כדי להגיד שלום לאבא שלי שעדיין עמד בתור הארוך בדרכו חזרה לארץ. אחרי שנפרדנו התחלנו את דרכנו מזרחה לכיוון אלונדה ורצינו לעצור לארוחת בוקר בדרך. אבל היוונים, שחיים ב-GMT (Greek Maybe Time) לא פותחים את המסעדות לפני עשר בבוקר, כי למה לעבוד אם אפשר לא לעבוד?

אז המשכנו לאלונדה, העייפות התחילה להשתלט על אילנית ועמית ועד שהגענו לשם כבר נפתחו המסעדות ואכלנו ארוחת בוקר טובה במקום שבו המלצר דיבר בצעקות אבל עם חיוך וקרא לעמית נסיכה. משם המשכנו לחווית הדינגה הראשונה שלהן שעברה ממש בשלום, ואז התדריך הרגיל של חסכון במים, חשמל, איך משתמשים בשרותים והן הלכו ל"שלף שטונדה", שנת צהריים. עמית לא נרדמה אז תלינו לה ערסל מהתורן לונטה של החלוץ והשגחנו שהיא לא תעוף למים כי הרוח היתה חזקה.

אחר הצהריים נסענו לאגיוס ניקולאוס כדי לחכות לשלוש האורחות הנוספות שלנו שהגיעו בטיסה מאוחרת יותר שהתעכבה ב"עוד שעה" ו"עוד שעה" ו"עוד שעה" ועוד ועוד (בפועל הטיסה התעכבה רק בשעתיים, אבל אותה הודעה שנשלחה פעם אחת ש"הטיסה מתאחרת בשעה" הגיעה לטלפון הסלולרי של אילנית עשרים פעמים בשלושת הימים הבאים כולל באמצע הלילה). בתחנת האוטובוסים פתאום זינקו עליי אורית, ליהי ושחר מלוות בצעקות. לקח לי שניה להבין מה קורה ומי נגד מי, אבל קודם כל כולנו מיהרנו להתחבא מהגשם. משם נסענו לאלונדה לג'ינג'ה, חלקנו ברכב השכור וחלקנו באוטובוס ואז התחיל החלק הבאמת מסובך - להסתדר שבעה (!) אנשים על הג'ינג'ה.

פינינו את החדר האחורי שלנו לליהי, שחר ועמית. אילנית ואורית ישנו בסלון ואנחנו ישנו בחדר הקדמי. היה כל כך הרבה התרגשות, בלאגן ורעש באותו ערב - "עם מה שוטפים את הכלים"? "איפה לשים את הפסטה"? "איך מדליקים את הגז"? "אפשר לקפוץ על המיטה"? "למה הסירה מסתובבת?" ועוד ועוד. אחרי שעה של התארגנות, הסברים והכנת ארוחת ערב סוף סוף התיישבנו בשקט למעלה בקוקפיט. אכלנו פסטה טעימה, אורית התחילה עם השטויות שלה שכל כך התגעגעתי אליהם, כולנו צחקנו במשך שעות עד שנפלנו לישון.

למחרת שוב התעוררנו לבוקר מעונן וגשום. הרוח היתה מאוד חזקה, לא אידיאלי לאורחים שמצפים לקפוץ לים ולהשתזף. אבל אם החברה טובה, זה לא ממש משנה. אורית, אילנית וליהי לקחו סירה לספינלונגה, אי המצורעים,

IMG_9594_Custom

ואסף ואני לקחנו את עמית ושחר לים. ניפחנו את כל המזרונים שהם הביאו מהארץ ונכנסנו למים למרות העננים האפורים מעלינו. אחר הצהריים התרחקנו מהאזור התיירותי של אלונדה וטיילנו בין עצי הזית והרימונים ובערב הכנו ארוחת ערב טעימה עם עופר ואמיר על הסירה שלנו. שוב הוכחנו שתשעה אנשים יכולים להנות בכיף מארוחה טעימה אצלנו בג'ינג'ה.

ביום שבת הוצאנו לפועל את התכנית הסודית שלנו שתכננו כל השבוע עם עופר - חפש את המטמון. בבוקר התארגנו ליציאה להפלגה קצרה לצד השני של הלגונה. למרות הציוד הרב שהיה בסירה והמזוודות הגדולות שהביאו אילנית ואורית (לא אמרתי מזוודות קטנות או תיקים מתקפלים?) הצלחנו לסדר הכל כך שלא יתעופף במהלך ההפלגה, פתחנו את הראשי עם צמצום שלישי וחלוץ קטן מאוד כי הרוח היתה חזקה והפלגנו. הבנות צעקו כשהיתה הטיה אבל היו מרוצות ועגנו בצד השני של הלגונה. הרוח היתה חזקה גם שם, אבל החלטנו שנישאר שם בכל זאת לשעה בערך כדי לשחק ב"חפש את המטמון" לפי התכנית. שחר, עמית וליהי למדו לחפש את הרמז הראשון באמצעות מצפן תכווינים, המשיכו לבית הנטוש לרמז הבא ואחר כך מצאו באמצעות כתב סתרים ביוונית את הרמז האחרון שבו היתה חידה "כשמוסיפים לו הוא קטן, כשמוציאים ממנו הוא גדל" ושם היה המטמון!

IMG_9685_Custom

אחרי שסיימנו את המשחק, כולם היו מרוצים וחטפו כמה שפריצים תוך כדי שיט בדינגי בחזרה לג'ינג'ה, הפלגנו בחזרה למקומנו האהוב באלונדה, אחר הצהריים עבר בעוד קצת שכשוכים במים ושיחות בנות (אסף פרש לשעה-שעתיים לסירה של עופר).

ביום האחרון נפרדנו מהאורחות גם בשלבים. ראשונות מוקדם בבוקר עזבו אילנית ועמית וכשהשאר התעוררו שכרנו רכב ויצאנו לטייל בדרך לשדה התעופה. עצרנו בנקודת תצפית מדהימה על ספינלונגה וכל הלגונה שבדרומה נמצאת אלונדה

IMG_9732_Custom

ומשם דרך ההרים המשכנו לעיירה Sissi התיירותית אך חביבה. הן כל כך אהבו את העיירה סיסי שלא רצו לעזוב אותה וכמעט פספסו את הטיסה לארץ... (או שאולי בכוונה רצו לפספס את הטיסה לארץ?)

נותרנו נטולי אורחים ליומיים. היה כיף מאוד עם כל חבורת הבנות שהפתיעו בהסתגלות המהירה שלהם לג'ינג'ה, לדינגה, לרוח החזקה ולחיים על יאכטה...

Last Updated on Tuesday, 04 October 2011 10:05
 
שיא הביקורים בג'ינג'ה! PDF Print E-mail
Written by Liat   
Wednesday, 28 September 2011 16:04

ביום ראשון שעבר אבא שלי הגיע לבקר אותנו (הביקור החמישי מאז שיצאנו מהארץ!). שכרנו מראש רכב ובשעה 8 בבוקר יצאנו עופר, אסף, אני והמפרש הראשי הקרוע של עופר לכיוון שדה התעופה. כמו תמיד היה כיף להיפגש (אחרי חמישה חודשים שלא נפגשנו), מיד קיבלנו דיווח שחצי מהמזוודה מלאה בדברים שאמא שלי שלחה לנו למרות שלא ביקשנו שום דבר.

אחרי ששמנו את המפרש של עופר בתיקון בהרקליון נסענו לכיוון Lasithi plateau, ההר הגבוה ביותר בכרתים. החלק העליון של ההר הוא מעין מישור וכך אפשר לנסוע מסביב להר. לפני העליה להר עצרנו לפי המלצת חברתנו מקטרילנה בכפר Krassi לארוחת צהריים. בחרנו באחת מהמסעדות שבה את כל האוכל מבשלת סבתא של המלצר. והוא מאוד גאה בסבתא שלו, ובצדק. הצזיקי, עלי הגפן הממולאים, ה-Dakos האופייני לכרתים (סלט לחם, עגבניות וגבינה) היו מצוינים, היין בהכנה ביתית היה גם טעים ובסוף פינקו אותנו בכמה קינוחים וראקי.

המשכנו לנסוע במעלה ההר ודי מהר החלטנו לחתוך לכיוון Elounda כדי לתת לאבא לנוח (היה ער משתיים בלילה) כי בערב היתה הופעת ג'אז ב-Miakoda. הזמרת היתה מצוינת (מאז כבר שמענו אותה שוב), האוכל המקסיקני היה טעים והחברה כרגיל היתה מוצלחת. נקטרילנה הפגינה בפני אבא שלי את כישורי העברית שלה (אתה לא לפלף, אתה סחבק. אבא, סבבה וחתול) וכולם היו מאוד מרוצים.

ביום שני בצהריים אחרי שבוע באלונדה סוף סוף הגיע הזמן להגיע לספינלונגה - אי המצורעים, המוכר יותר לאחרונה כ"האי של סופיה". ביקשנו מנקטרילנה שתצטרף אלינו כי היא מכירה את ההיסטוריה של האי. קבענו איתה בצהריים לקפה במסעדה של ההורים שלה ופתאום היא הוציאה לנו הרבה אוכל ביתי וטעים. אחרי שאכלנו הלכנו לכיוון הסירות לספינלונגה ועל הדרך היא סידרה לנו הנחות בלי שנבקש. קנינו כרטיסים כדי לשוט בסירה של דוד שלה שהחליט שאני לא משלמת על כרטיס ולפני השיט הוא הזמין את כולנו לבית קפה. נקטרילנה אמרה שזה מקובל כאן בכרתים כדי לכבד את האורחים. בכניסה לספינלונגה גם לא שילמנו כי היא הכירה את הקופאית והסיור באי המצורעים היה מעניין מאוד, הרבה בזכות ההסברים שלה.

ביום שלישי אבא שלי ואני הלכנו לצלול מדרום ללגונה שבה אנחנו נמצאים עם מועדון צלילה שנמצא בתוך מלון. מעולם לא עבדתי קשה יותר בשביל לצלול. מיכלי הצלילה היו על גבעה והיינו צריכים לסחוב אותם למטה לים. אלו היו מיכלי פלדה כבדים מאוד. בדרך כלל כשמשלמים למועדון צלילה כדי לצלול דרכם הלקוחות לא סוחבים לעצמם את המיכלים... בכל מקרה צללנו מסירה, הראות היתה טובה מאוד ולא היה זרם בכלל, היתה צלילה נעימה ונחמדה אבל לא מעניינת במיוחד.

ביום רביעי בבוקר התארגנו להפלגה לצד המזרחי של האי שסוגר את הלגונה. יצאנו בשמש ופתאום הגיעו עננים וירד מבול! מבול! מבול! ראינו אותו מתקרב קצת לפני שהוא ממש הגיע אלינו אז היינו מוכנים לגשם אבל זו הפעם הראשונה שירד עלינו כזה גשם מאז שהגענו ליוון. הגענו למפרץ המוגן הראשון בדרך ועגנו, נכנסנו פנימה עד שהפסיק הגשם ואז פתאום יצאה השמש.

דיברנו עם עופר בקשר, הוא היה בדרך מאגיוס ניקולאוס לכיוון שלנו כי הוא אסף משם חבר, חיכינו לו ולאמיר חבר שלו לארוחת צהריים, עופר נקשר אלינו ב-long side, אכלנו, שתינו וודקה (לא אני) ואז עופר התנתק מאיתנו והפליג לכיוון Elounda ואנחנו יצאנו קצת אחריו בדיוק לאותו מקום. חזרנו ל-Elounda האהובה עלינו. בערב ראינו שוב את הופעת הרגאי של מייקל אבל הפעם הנוף לכיוון הים היה שונה. היו ברקים כל הלילה.

מוקדם בבוקר הסענו את אבא שלי לשדה התעופה, החופשה הקצרה שלו הסתיימה וכרגיל היה כיף ומפנק. כבר כשהוא עמד בתור בשדה התעופה החליפו אותו מיד אורחים חדשים...

שנה טובה ומתוקה!

Last Updated on Tuesday, 04 October 2011 10:03
 
חברים ואוכל באלונדה PDF Print E-mail
Written by Liat   
Tuesday, 27 September 2011 08:47

בשבוע הראשון שלנו ב-Elounda גילינו שאפשר ממש להתעייף מלא לעשות כלום. מכיוון שידענו שמשבוע לאחר מכן מגיעים אלינו אורחים פחות או יותר עד שנגיע לארץ, הכרזנו על השבוע הזה כשבוע מנוחה. עופר שלטר מ-Joan גם החליט לנוח וביחד זה הסתדר מצוין. ה-VHF של Joan ושל Jinja פתוח כל היום על ערוץ 68 וכשאנחנו לא ביחד אנחנו מדברים בינינו בקשר. זה הפך להיות ממש כמו שכונה קטנה. עופר קורא לנו בקשר - "ג'ינג'ה, יש לכם לימון"? ואנחנו עונים לו שכן. ואז הוא מגיע אלינו באחת מכמה דרכים - שחיה, הקיאק האדום ששייך לבריטי כלשהו שחי כאן או עם הדינגי שלנו.

השבוע הזה סבב סביב אוכל וחברים חדשים. נתחיל מהחברים - הכרנו את נקטרילנה, יווניה מקסימה, מלמדת יוונית בבתי ספר ולהורים שלה יש מסעדה מצוינת ממש מול מקום העגינה שלנו. נקטרילנה לקחה אותנו לעיר הקרובה Agios Nikolas לבית קפה יפה על הים ולפגוש חברות שלה, עזרה לנו למצוא מקום שאפשר להחליף בו גז, אפילו כיבסה לנו את הבגדים ובכלל אנחנו מתראים כמעט כל יום. היא כבר רגילה לראות אותנו כאן ואנחנו רגילים לראות אותה.

המסעדה של ההורים של נקטרילנה צמודה לבר Miakoda. זו מסעדה מקסיקנית ובר ובשבילנו זה חצי בית באלונדה. כמעט כל ערב אנחנו שם וכך גם רוב האנשים שהכרנו כאן. ג'ורג'י ואנג'לו, זוג אנגלים מנהלים את המקום, ג'ורג'י שנולדה במקסיקו מכינה את כל האוכל מכל הלב ופשוט כיף להיות שם. אן, גם היא אנגליה (יש כאן המון המון בריטים) מגיעה ל-Elounda כל קיץ וגם אותה אנחנו רואים כמעט כל יום ב-Miakoda.

IMG_9274

בימי רביעי יש ב-Miakoda הופעת רגאי של מייקל, בחור אנגלי שההורים שלו מהקאריביים ובזכותו אנחנו מרגישים שוב בקאריביים פעם בשבוע.

IMG_9271

הטיפוס המיוחד ביותר שפגשנו כאן הוא דיטר, גבר גרמני בן 67 שמסתובב בים האיגאי על קאנו באורך 3.9 מטרים. הוא גם ישן על הקאנו, יש לו סיפורים מעניינים מכאן ועד רוסיה והוא קרא לקאנו שלו "משוגע" ביוונית. הוא אומר שמאז שרשום השם הזה על הקאנו היוונים אוהבים אותו הרבה יותר. לאחרונה הוא יצא להפליג לאי שנמצא כמעט 50 מייל מכאן ובלילה הוא עצר לישון באמצע הים (לא היתה רוח והיה ים חלק). לא מטרידה אותה האפשרות שאולי אוניה תעלה עליו בלילה...

______5_Custom

לגבי האוכל - המשימה שלנו היא להשמין את עופר. הוא הגיע לכאן רזה מדי והכריז שהוא צריך להשמין. ההכרזה שלו מצאה חן בעיני כי אני אוהבת לאפות אבל לא כשזה רק בשביל אסף ובשבילי, אז עופר הוא לקוח מצוין. עוד לפני שנפגשנו הוא אמר לי בצחוק (נראה לי...) שאם אני לא מכינה לו עוגת גזר הוא לא רוצה שניפגש, אז העוגה הראשונה שהכנתי היתה עוגת גזר. אחריה הכנתי פאי פירות וקרם פטיסייר שהיה למזלי הצלחה מסחררת כי גם אסף וגם עופר חיסלו אותה.

IMG_9292

אסף כרגיל אחראי על הבישולים ובמרכז הארוחות שלנו כאן היו צזיקי, חצילים ביוגורט וסלט קישואים עם יוגורט. אין מה לעשות, היוגורט ביוון פשוט מעולה.

בסוף השבוע שכרנו רכב ויצאנו לטייל באזור. עופר הכין בבוקר שקשוקה, ארז אותה לדרך ובדרכנו לטיול עצרנו על הים ואכלנו שקשוקה טעימה. משם המשכנו ל-Kritsa, קניון מהמם ביופיו עם מעט מאוד מטיילים. באמצע הדרך עופר שלף מהתיק במבה ומיץ פטל כדי שלא נשכח שאנחנו ישראלים.

IMG_9323

הלכנו בתוך הקניון, כנראה שהיה גז צחוק בפנים כי לא הפסקנו לצחוק כל הדרך ובסוף הטיול חיכתה לנו חברה שלנו נקטרילנה. אחרי שאכלנו סברסים שעופר קילף בשבילנו ותאנים טעימות נסענו ארבעתינו לדרום האי. נקטרילנה לקחה אותנו למסעדה מקומית בכפר מסורתי שמשקיף על שדות ירוקים. בסוף הארוחה נקטרילנה לימדה את עופר ואותי קצת יוונית בזמן שאסף נמנם על הנדנדה בצד.

IMG_9342

משם המשכנו ל-Irepetra בדרום האי. רצינו להגיע לחוף כלשהו ונקטרילנה אמרה שיש שתי אפשרויות - חוף שהוא בסדר ויש בו יותר אנשים או קצת בהמשך חוף יותר יפה ואין בו אנשים. החלטנו להתחיל עם הראשון. הגענו לחוף מדהים עם חלוקי נחל שנמצא מתחת לצוק. אמרנו לה שמבחינתנו החוף הזה הוא הרבה יותר מרק "בסדר".

זה מדהים איך כשחיים באי וגרים על הים הסטנדרטים הם שונים. בישראל זה חלום לגור על הים וכאן רוב האנשים גרים על הים או שיש להם נוף לים אבל הם לוקחים את זה כמובן מאליו והם לא מבינים שזה מיוחד...

Last Updated on Tuesday, 27 September 2011 09:10
 
<< Start < Prev 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Next > End >>

Page 3 of 24